שפת אמת, דברים, לסוכות כ״הSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 25
א׳תרנ"ח
1
ב׳כתיב זכרתי לך חסד נעוריך כו'. כי הקב"ה חפץ חסד הוא וכשהתחתונים זוכין לעורר חסדו ית"ש יש לפניו שמחה במרום. חסד נעוריך מה שהתעוררו בנ"י את החסד ולפי שהי' בהתעוררות שלהם נשאר זכרון לדורות כענין שאמרו נקיבה מזרעת תחלה יולדת זכר שהוא בנין עדי עד. והנה בנ"י היו במדבר מ' שנה. אבל עיקר השבח לבנ"י מה שנמשכו אחריו ית"ש בתחלה קודם קבלת התורה. שזה פי' במדבר בארץ לא זרועה קודם שקבלו התורה והדעת. ובזכות זה נשאר זכר לדורות השפלים ג"כ אעפ"י שחסרי דעת הם. ואיכא פלוגתא בגמרא אי סוכה דירת קבע בעינן או עראי והלכה דירת עראי. והענין הוא כנ"ל כי בודאי עצם בנ"י דירתן צריך להיות בקבוע תחת צלו ית"ש. אבל לא כל הדורות ראוים לזה. רק אפילו אותן שא"י להיות בקביעות בצל הקודש מ"מ בימים הללו חוסין בצלו ית"ש. והלכה כרבים דדירת עראי הוא. וליחידי סגולה סוכה דירת קבע:
2
ג׳סוכה עמוד השלום. והנה גם בשבת אומרים פורס סוכת שלום עלינו. דכ' שלום שלום לרחוק ולקרוב. דיש שלום מקרוב והוא בחי' יוסף הצדיק. פי' הגם שבעוה"ז חסר השלימות מ"מ הצדיק יכול למצוא קצת שלימות בעולם. ושלום מרחוק הוא בחי' בעלי תשובות שמושכין משלימות העליון. והוא בחי' סוכת שלום בסוכות. שהוא מעולם העליון ביותר ונק' מרחוק. ועיין בזוה"ק בראשית (ה' סוף ע"ב) מזה. והנה על אהרן אמרו אוהב שלום ורודף שלום כי אהרן הי' בו ב' המדריגות צדיק ובעל תשובה כדאיתא במד' במדבר על אהרן אשרי שבחרו וקירבו ע"ש. אוהב שלום בחי' מקרוב. ורודף שלום מרחוק. והוא בחי' הסוכה וענני כבוד שהיו בזכותו של אהרן ע"ה:
3
ד׳במדרש אמור ועם נברא יהלל כו' שנעשין כברי' חדשה ע"ש. כי האדם כולל כל העולמות כדכתיב גבי אדם בריאה ויצירה ועשיה. ולכן כ' עם זו יצרתי לי הגם כי הכל מעשה ידיו אבל ביצירה לעולם דבקים בנ"י בכח התורה. ועתה בחג הסוכות אחר שנטהרו ביוהכ"פ וע"י תשובה חוזרים להתדבק גם בבריאה. כדאיתא בתקונים קכ"ד שע"י החטאים מסתלקין נר"נ וע"י התשובה כתיב שובו כו' ואשובה אליכם. לכן נקראו עם נברא. והג' ימים טובים הם מול נר"ן. כי הגאולה בנפש שבעשיה. וע"י התורה זוכין לרוח מיצירה. ובסוכות להארת הנשמה מבריאה. גם פי' נברא כמו מצות ה' ברה שנטהרו ונבררו לבות בנ"י. וזה תכלית של ימים הנוראים לברר נפשות בנ"י כמ"ש מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה. ובזוה"ק איתא ה' ממית פי' שממית כח הסט"א ומחי' נפש דקדושה ע"ש פ' בלק. וכמו כן בר"ה ויוכ"פ ממית ומחיה. ולא המתים יהללו רק בנ"י שנבררו בחיים ונתבררו ונטהרו מפסולת לנו להלל. והישועה הוא בחג הזה. וכל המשפט בר"ה הי' לצמוח ישועה זו:
4
ה׳בענין הלולב דכתיב צדיק כתמר יפרח. ובמד' מה תמר יש לה תאוה כן הצדיקים יש להם תאוה להקב"ה. ובכח זו התאוה מתדבקין אל הבורא ית"ש. ובאלה הימים אחר יוהכ"פ שנטהרו בנ"י מתעורר זו התאוה בלבות בנ"י. ואיתא תמר עולה לזמן רב שאין הצדיק נשלם רק ביגיעה רבה הרבה זמנים. אבל בכח בעל תשובה לתקן הכל ברגעא חדא. ועליו נאמר יפרח כשושנה שפורחת בשעה מועטת. כי לבע"ת כתיב אוהבם נדבה. ומסייע להם ביותר מן השמים לעורר הדביקות למעלה. וזה רמז הלולב ונענועיו. ולכן בשבת א"צ לולב כי השבת עצמו מעלה את האדם אל השורש. כמ"ש במזמור ליום השבת צדיק כתמר יפרח כמו הצדיק בנפש כן השבת בזמן כתמר יפרח. ובמד' דורש צדיק כתמר יפרח על אהרן פרח מטה אהרן. שתולים בבית ה' פתח אהל מועד תשבו שבעת ימים ע"ש. שכשנבחר אהרן נתדבק באלה ז' ימי מילואים להיות שתול בבית ה'. והיה הכנה על כל עבודות שלו לדורות. כן בסוכות שנעשין בנ"י כבריה חדשה אחר יוהכ"פ ומיוחדים לעבודת הבורא כמו כהן. לכן בסוכות תשבו שבעת ימים הכנה בפרישה זו על כל השנה. ובלולב להיות דבוק בשורש כתמר יפרח. וחג הסוכות הוא בחי' אהרן לכן יש בו סוכה ולולב כנ"ל:
5
ו׳שמחת תורה שעושין בשמיני עצרת. כדאיתא עושין סעודה לגומרה של תורה. כי תכלית כל הגאולה וטהרת הנפשות כדי להיות מוכן לתורה. ואיתא במד' כי שמ"ע כמו שבועות אחר חג הפסח ואלה ז' ימי סוכות כמו שבעה שבועות של הספירה. וכמו שהי' תכלית יצ"מ כדי לקבל התורה כדכ' אשר הוצאתי [אתכם] מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. כן תכלית הגאולה וטהרה ביוהכ"פ וסוכות להיות מוכן לתורה. ופי' גומרה של תורה הוא מלה דקיימא בעובדא. כי התורה שנתפרשה בעוה"ז בתרי"ג פקודין היא מדרגה תחתונה של התורה ואין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה. לכן עיקר התורה הוא לבנ"י. הגם כי חיות כל העולמות כולן רק מן התורה. אבל נקראת על שם ישראל שהם גומרים התורה בעובדא. והנה כמו שהמצות הם רמ"ח ושס"ה נגד איברי האדם. כן יש בזמן שבכל שנה יש סדר מיוחד לג"ן סדרים דאורייתא. ובכלל ישראל מתקיים התחדשות התורה בכל שנה ושנה. לכן בסוף השנה עושין סעודה לגומרה של תורה:
6
ז׳איתא במדרשות כי בסוכות כתיב ג' שמחות ושמחת בחגך ושמחתם לפני ה' אלקיכם והיית אך שמח. ובפסח לא כתיב שמחה לפי שנא' בנפול אויבך אל תשמח ע"ש. כי בפסח זמן חרותנו שהבדילנו השי"ת מן התועים. ואח"כ זמן [מתן] תורתנו. ואח"כ בכח התורה צריכין בנ"י לתקן ולקרב גם כל האומות. ולכן בסוכות ע' פרים. ולכן סוכות זמן שמחה כדאיתא במד' בפסוק ישמח ה' במעשיו לשון עתיד שבעוה"ז כביכול אין השמחה בשלימות. ועיקר השמחה לפניו ית"ש כשמתוקנים הנפשות כדאיתא במד' כל חפצי אעשה שחפץ להצדיק בריותיו כמ"ש ה' חפץ למען צדקו. ולכן כשבנ"י נטהרו ביוה"כ נעשה זמן שמחה לפניו. אבל עתידין בנ"י לזכות את כל העולם. כי הם יצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו. ולכן נק' בנ"י ישורון פועל יוצא דלא כ' ישרים רק ישורון שהם (מתיישרים) [*מיישרים] לכל העולם ויתקנו כל העקמומיות וקלקולים שנעשה בעולם. וג' שמות יעקב וישראל וישורון הם מול הג' רגלים. זמן חרותנו בחי' יעקב. ומתן תורתנו ישראל כי התורה מיוחד לבנ"י ונק' ראשית לי ראש. וישורון זמן שמחתנו שיעשו השליחות בשלימות ויתוקן כל העולם על ידם. לכן נק' השולמית. וחג הסוכות רומז לזה התיקון שיהיה לעתיד בשלימות. וג' שמחות הנ"ל הם בחי' עולם שנה נפש. בחגך הוא בחי' שנה. ושמחתם לפני ה' במקדש בחי' עולם ומקום. וגם עתה ע"י הסוכה שהוא מקום ודירה מיוחדת לבנ"י שחל שם שמים על הסוכה. והיית אך שמח הוא השמחה בנפשות בנ"י בעצם:
7