שפת אמת, דברים, לסוכות כ״וSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 26
א׳תר"ס
1
ב׳סוכות זמן שמחתינו. דכ' שמחתי באומרים כו' בית ה' נלך. וסוכה הארה מביהמ"ק. וגם היא בית ה' שחל שם שמים על הסוכה. והגם שיש לנו להתעצב בחורבן בית המקדש גם בדוד המע"ה דרשו כשאמרו לו מתי ימות ויבנה ביהמ"ק שמח. כמו כן אעפ"י כשנזכרין ביהמ"ק אנו נעצבין אעפ"י כן שמחים בזה שכבר זכו אבותינו להיות בביהמ"ק וגם אנו עתידין להיות עוד בביהמ"ק. לכן כשיש זכר מביהמ"ק אנו שמחים. עומדות היו רגלינו כו' כעיר שחוברה לה יחדיו. איתא בירושלמי דחגיגה עיר שכל ישראל נעשין כאיש אחד בתוכה. וגם הסוכה מאסף כל בנ"י כעין ירושלים. כמ"ש כל האזרח כו' ישבו ראוין כל ישראל לישב בסוכה אחת:
2
ג׳כתיב שמחה לצדיק עשות משפט. ובנ"י עמך כולם צדיקים לכן מן המשפט של ר"ה ויוהכ"פ באים אל השמחה בחג. וזה שכתבו דמיני לולב סימנין דנוצחין דינא. זה שבאין מן המשפט עצמו לשמחה דנעשה מן הדין עצמו ישועה ושמחה. ובמד' [יעלז] שדי כו' ירננו עצי היער כי בא [כי] בא לשפוט הארץ בר"ה ויוכ"פ ע"ש פ' אמור. כי בנ"י מבינים כי במה שכל באי עולם עוברים לפניו במשפט הוא כדי לזכות אותנו. ולכן יש לשמוח במה שנזכרין לפניו במשפט. ולעתיד עתידין כל באי עולם לשמוח בזה. ז"ש כי בא כי בא לשפוט. ב' פעמים כי בא. פי' שמרננים על כי בא ה'. והגם כי בא לשפוט מ"מ שמחים בביאת ה' שמבינים כי באור פני מלך חיים אעפ"י שבא לשפוט. ועצי היער הם האומות שעתידין כולם לשמוח בזה. ועתה לא יקומו רשעים במשפט רק לבנ"י שמחה עשות משפט ומחתה לפועלי און:
3
ד׳סוכות עמוד השלום ענני הכבוד בזכות אהרן. ואיתא אוהב שלום ורודף שלום כו'. הם ב' מיני שלימות דכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב. והם בחי' הסוכה והלולב. בלולב כתיב ולקחתם לכם שנעשין אגודה אחת בכח עצמותם. וסוכה הוא השלום מרחוק. זהו אוהב שלום מצד התחתונים. ורודף השלום הבאה מלמעלה בכח סוכת שלום הפורס עלינו מלמעלה. ובאמת איתא משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא. אכן נראה דאהרן זכה גם מכחו של משה. שהרי הי' מוכן משה להיות כהן כמ"ש אהרן אחיך הלוי. ואח"כ ניתן הכהונה לאהרן. א"כ יש לאהרן ב' הבחי'. ונראה שזה ענין הבעיא בגמ' אי כהנים שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא. והסכמת התוס' וראשונים דשניהם אמת. והיינו מצד אהרן בעצמו שושבינא דמטרוניתא. אבל הכח שקיבל ממשה רע"ה מצד זה הוא ג"כ שלוחי דרחמנא. ולכן אוהב שלום ורודף שלום:
4
ה׳הד' מינים מביאים השמחה כמ"ש ולקחתם כו' ושמחתם. ובאמת עיקר השמחה בהתגלות כח הנשמה. וע"י המינים מתקשרים בנר"נ כמ"ש ולידע איך שמך נקרא עלי. וכמ"ש בזוה"ק בפסוק כל הנקרא בשמי כו'. ולכן בשבת קודש דיש נשמה יתירה השמחה בעצם היום וא"צ לעורר השמחה ע"י המינים. וכן שמעתי מאמו"ז ז"ל לענין מ"ש התוס' [להוכיח] משבת דאי אפשר לקיים שלמי שמחה דבעי זביחה בשעת שמחה. (ע"ש בר"ה ד' ה'). [ואמר] דבשבת יש שמחה בעצם היום אפילו בלי שלמים כמ"ש חז"ל בפסוק וביום שמחתכם אלו השבתות עכ"ד. והטעם נכון כמ"ש דהארת הנשמה יתירה מביא השמחה:
5
ו׳להו"ר קבעו הרבה בקשות על המים. דאיתא ערבה רומז לאותן שאין בהם תורה ומצות לא טעם ולא ריח. א"כ מה השבח שלהם. רק מה שמצפים לישועת ה'. ערבי נ"חל ר"ת "נפשינו "חכתה "לה'. ומזה נפתח פי הבאר. והנחל נעשה מזה התשוקה שיש נטבע בנפשות בנ"י. כתיב כל צמא לכו למים כל צמא רומז לבנ"י שיש להם הצמאון אל... התורה. כתיב ארץ לא שבעה מים ובנ"י נקראו ארץ כמ"ש תהיו אתם ארץ חפץ. פי' להיות בהם התשוקה והחפץ כמו ארץ שאינה נשבעת בכל המימות שבעולם. כן איתא במד' בפסוק וידגו לרוב מה דגים שגדלים במים ומצפים לכל טיפה מים כאלו לא טעמו כו' כן בני ישראל מצפים אל מי התורה. וכ"כ נפשי כארץ עיפה לך סלה. פי' סלה כמ"ש ארץ לא שבעה שיש בו לעולם התשוקה והצמאון. ולפי רוב הצמאון בנפשות בנ"י נפתח להם הנחל:
6
ז׳ביום השמיני עצרת תהי' לכם. שמיני רומז לעולם הבא פי' שבנ"י יש להם כח להמשיך הארה מן עוה"ב. כמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ולא אמרו יהי' להם חלק רק יש להם בעודם בעוה"ז. לכן תהי' לכם עדות שבנ"י הם בני עוה"ב. ובחג הסוכות בא ברכה לכל השנה. ויש לכל האומות חלק בז' הימים שהברכה מתפשט בהנהגת הטבע. אבל בשמיני עצרת יש הארה מעוה"ב ובזה אין מגע נכרי רק לבנ"י. ואיתא בשם האר"י ז"ל תן חלק לשבעה פי' בשבעה לכולם חלק. וגם לשמונה פי' מלשון גוממו עם השופי דבשמונה יש להסיר כל ערלה וקליפה ואין חלק רק לכם. ואיתא שמיני ברכה לעצמו. ונראה דהג' רגלים הם בחי' נפש רוח נשמה. ושמ"ע בחי' נשמה יתירה כמ"ש במד' על שמ"ע יספת לגוי כו' ע"ש שהוא תוספות על הרגלים. ולפי שהוא בחי' נשמה יתירה לכן תהי' לכם. כדאיתא בגמ' נשמה יתירה לא אודעינהו שאין להם השגה בבחי' נשמה יתירה. ונראה דלכן עושין שמחת תורה בשמ"ע כי כל השייכות לעוה"ב לבנ"י בכח התורה תמימה משיבת נפש שהיא קדמה לעולם. ובכח התורה יש לנו חלק לעוה"ב:
7
ח׳איתא במד' וזאת הברכה דהג' אבות ומשה רע"ה ברכו את ישראל במקום שסיים זה פתח אחריו השני ע"ש. ונראה דהג' רגלים ברכת האבות ושמ"ע ברכת מרע"ה. לכן קורין בשמחת תורה וזאת הברכה. וזו הברכה על כל ימי השנה. לכן נחלקת לי"ב שבטים לכל אחד ברכה בפ"ע לכל י"ב חדשי השנה. ומצינו ביעקב ומשה שניהם ברכו לי"ב שבטים. כי שניהם בחי' התורה. יעקב כתיב בי' תתן אמת ליעקב ואין אמת אלא תורה. ומרע"ה שר התורה. והתורה מתפרשת לי"ג מדות שנדרשת בהם. כי התורה עצמה מים שאין להם סוף והברכה הוא שנתפשט לנחלים ונתיבות בי"ג מדות:
8
ט׳כתיב וידבר משה את מועדי ה' אל בנ"י. כי במשה כתיב איש האלקים מחצה איש מחצה אלקים כמ"ש במד'. וכן בחי' המועדות חלקוהו חציו לה' וחציו לכם. וכמו שיש בזמן ימים טובים שיש בהם דביקות בשורש חלק למעלה וחלק למטה. כן יש בנפשות איש האלקים. ולכן לימד לנו מרע"ה איך להתדבק במועדות להיות חציו לכם וחציו לה'. כמ"ש בתרגום ואלפינון לבני ישראל:
9
י׳המשך סוף התורה ולכל היד החזקה כו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית. פי' בכח התורה עשה מרע"ה כל אלה הדברים. כמו שנברא כל העולם בכח התורה שנק' ראשית. כמו כן כל התיקונים בעולם נעשין ע"י התורה ויכולין לתקן הכל בכח התורה כי היא אומן כל העולם ולעשותו מחדש יכול מכש"כ שיכול לתקן כל הקלקולים ע"י התורה. ומרע"ה עצמו נקרא ראשית כמ"ש חז"ל בפסוק וירא ראשית לו שהמשיך הארת התורה לעולם. והעלה והדביק כל הדברים אל התורה שהיא שורש וראשית לכן נקרא ראשית:
10