שפת אמת, דברים, לסוכות כ״זSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 27
א׳תרס"ב
1
ב׳כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ואמרו חז"ל כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת. הרמז כפי מה שבאים אל האחדות זוכין לסוכה שהיא בחי' אהבת כלולותיך. ואחר יוהכ"פ נעשין בני ישראל אגודה אחת. כי עונות מבדילים דיש עונות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. וזה רמז הד' מינים שנעשין אחדות אחד ואז חל עליהם שם שמים שהוא בחי' הסוכה. הד' מינים הרמז שתקנו מה שבין אדם לחבירו. והסוכה רומז שתקנו מה שבין אדם למקום. וע"ז נא' שלום שלום שלום שלמטה ושלום שלמעלה. ולכן בשבת א"צ לד' מינים דהנפשות קרובים וכל הפירוד בבחי' הגוף ושבת יומא דנשמתין ונק' שלום. ולקחתם לכם פי' שכל אחד יקח חלק בכלל ישראל כמ"ש לקיחה לכל אחד ולקיחה תמה. וכמ"ש בגמ' יש שעושין פירות ויש שאין עושין פירות ויהיו נזקקין העושין פירות לשאין עושין ע"ש. והיינו העושין פירות יכניסו כחם לכלל ישראל לסיוע לאין עושין. ושאין עושין יבטלו עצמן אל העושין:
2
ג׳ולקחתם לכם ביום הראשון. אמרו חז"ל ראשון לחשבון עונות. דכתיב האלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. ואחר יוהכ"פ שנטהרו נפשות בנ"י באים לזה הישרות. ולכן השמחה בסוכות כדכ' ולישרי לב שמחה. וצריכין לשמור שלא לשוב עוד לחשבונות רבים. רק כמ"ש דוד המע"ה אחת שאלתי כו' אותה אבקש. להיות רצון אחד לאל אחד. ומיני הלולב רומז לציור האדם כמ"ש לידע איך שמך נק' עלי. שע"י החטא נסתר זה הציור ואחר הטהרה נגלה זה הציור. שעליו נאמר עם זו יצרתי לי. ולכן בסוכות הלל גמור וכמ"ש עם נברא יהלל. ונק' בנ"י עם נברא הגם שהכל בריותיו של הקב"ה. רק בבנ"י ניכר זה הציור והבריאה שברא הקב"ה לכבודו. וברשעים נסתר מכוון הבריאה ולכן לרשע אמר [אלקים] מה לך לספר חוקי. וכ"כ הללו עבדי ה' דרשו ולא עבדי פרעה. פי' שכל זמן שמשועבדין למלכות א"י להוציא מכח אל הפועל תהלת ה' רק כשנעשין בני חורין וכמ"ש אז ישיר. וכמו כן וכש"כ כשמשועבדין תחת היצה"ר וסט"א. ולכן אחר יוהכ"פ שנגאלו מתחת יד היצה"ר יש הלל גמור. ונקראו עם נברא מלשון ברי לבב שנטהרו הנפשות ונתבררו. וע"ז כתיב טוב לישראל אלקים לברי לבב. שע"י הדין בר"ה ויוכ"פ נתבררו:
3
ד׳עיקר התשובה שלימה הוא בסוכות. דכתיב מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כו'. וזו התשובה היא לשמו. כי התשובה מחמת פחד העונשין וגם מפחד הפגם שנעשה בנפש האדם אינו לשמה ממש. רק אחר שמחיתי פשעיך וחטאתיך ואין לו פחד כלל. רק שמתגעגע לשוב להתקרב אל השי"ת לעורר האהבה הנסתרת ע"י החטאים זו תשובה שלימה. ולכן חג הסוכות הנסיון והעדות על בנ"י שאחר המחילה הם עוסקים בתשובה לשמה:
4
ה׳איתא בגמ' כשהי' הלל שמח בשמחת בית השואבה הי' אומר כשאני כאן הכל כאן. רש"י ז"ל פי' על השכינה הי' אומר ע"ש. ונראה עוד לפרש כפשוטו שאמר כשבנ"י במקדש יש השראת השכינה כאשר אנו רואים כשגלינו משם המקום חרב. כמ"ש ולא רבית במחיריהם. ובשמחת בית המקדש ראו בנ"י אשר הם הכלים המיוחדים להשרות השכינה בביהמ"ק וזה הי' עיקר השמחה. וע"ז מבקשין גלה כבוד מלכותך עלינו. כי באמת כבוד מלכותו מיוחד עלינו לעולם רק שהוא נסתר ובזמן המקדש הי' בהתגלות. ובפרט בג' רגלים דכ' יראה כל זכורך. וכמו שמבקשים יראו עינינו וישמח לבנו כו' מלך אלקיך. גם בשבת קודש אומרים ישמחו במלכותך ומ"מ הוא בצינעא כמ"ש מתנה גנוזה ובמועד הוא בהתגלות. לכן מועדים לשמחה:
5
ו׳איתא בגמ' מחלוקת אי סוכה דירת קבע והיא שיטה בגמ' ואין הלכה כשיטה. שזה הדרך רק לצדיקים ויחידי סגולה. אבל הלכה כרבים שהיא דירת ארעי כמ"ש בתקונים כי יקרא קן צפור בדרך מאן דנשמתא לית לי' קביעות בצלותא רק שכינתא שריא בי' במקרה ע"ש תקון ו'. ובזה יש חלק לכל איש ישראל וכמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. אבל יש אנשים שנק' בני עוה"ב בקביעות. זהו בחינת ויבן לו בית בקביעות ולמקנהו עשה סוכות. אעפ"כ כתיב על כן קרא שם המקום סוכות שזה היה חשוב יותר ליעקב אבינו מה שעשה סוכות. והכין הדרך אפילו לאותן אנשים שאינם בקביעות. וכמו כן חביב לפני הקב"ה הסוכה של דירת ארעי. כמ"ש יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. ודאי בעוה"ב הם בקביעות תחת כנפי השכינה. אעפ"כ יפה שעה אחת ורצון ותשוקה אל הבורא בעודו בעוה"ז אף עפ"י שאינו בקביעות כל כך. לכן קרא שם המקום סוכות כנ"ל:
6
ז׳סוכות היא כנסי' לש"ש. וד' מיני הלולב הם בחי' מחלוקת לשם שמים. דכ' האספו ואגידה לכם זהו בחי' הכנסי' לכן חל ש"ש על הסוכה. והוא השפעת הקדושה מלמעלה. אגודה היא המשכת רוה"ק כמ"ש בזוה"ק. הקבצו ושמעו הוא הקבלה שבנ"י מקבלין. דכל אחד יש לו דרך בפ"ע כמו השבטים שהי' בהם מחלוקת לשם שמים. ונתקבצו כל הפרטים להיות כלל הבא מן הפרטים. וכן המינים שבלולב שנעשין אגודה אחת. וז"ש ולקחתם לכם שהיא בחי' הלקיחה הקבצו ושמעו:
7
ח׳להו"ר ערבה היא דומה לפה. ורומז לדורות הללו שאין לנו רק כח הפה כמ"ש ונשלמה פרים שפתינו. וזה הכח מיוחד רק לבנ"י. ולכן איתא בגמ' שאוה"ע אבדו שבזמן שביהמ"ק קיים קרבנות מכפר עליהם ועתה מי מכפר עליהם ע"ש במס' סוכה. והיינו שבנ"י יש להם גם עתה כח הקרבנות בפה. ובאלה הפרים שע"י הפה אין אחיזה לאוה"ע. ובאמת תורה ותפלה היא הפנימיות. וכדאיתא בגמ' מי שיש בו תורה כאלו נמסרו לו מפתחות הפנימיות ויראת שמים מפתחות החיצוניות. ובירושלים הי' היראה בשלימות וע"ש זה נק' ירושלים וזה השער לה'. לכן אין תורה כתורת א"י מציון תצא תורה. וע"ז מבקשין פתחי לי שערי צדק כו' אודה יה. פי' שבנ"י מוכנים בפנימיות להלל ולשבח להבורא. אך הפתח סגור שהוא מפתחות החיצוניות. אבל הפנימיות נשאר בכח התורה בפיהם של ישראל:
8
ט׳ביום השמיני עצרת תהי' לכם ועושין בו שמחת תורה. דהנה בחג נדונים על המים. כמו שהגשם מן השמים הוא המרוה את הארץ לעשות תולדות ולהוציא פירות. כמו כן באדם עיקר הסיוע מן השמים בכח התורה המסייעת לעובד ה' לעשות מצות ומעש"ט שהם הפרי. והתולדות והשפעה הבאה מלמעלה מתלבש בטבע יש בה תערובת וחלק לכל העמים. כמאכל שיש בו פסולת ומזון לכל אבר כפי מה שהוא. אבל הלב נוטל צחותא דכולא. כדאיתא בזוה"ק פינחס שבנ"י נמשלו ללב וניזונין מפנימיות המאכל. וזה הרמז שניתנה תורה לאוכלי המן לחם שנבלע באיברים שאין בו פסולת. והוא בחי' עצרת תהיה לכם שלא ליתן מזה חלק לעמים. וז"ש והיית אך שמח אך למעט אחרים ולמעט שאין בשמחה זו פסולת. ואיתא במדרשות העוסק בתורה זוכה לנחלת יעקב שנאמר תורה צוה כו' מורשה קהלת יעקב. שע"י התורה זוכין להיות בכלל קהלת יעקב לזכות לנחלה בלי מצרים. ובזכות התורה שעסק יעקב אבינו כמ"ש יושב אהלים נטל גם ברכת עשו. ולכן המנהג לקרות בליל שמחת תורה ויתן לך האלקים שזכה ליקח הברכות בכח התורה. ומסתמא זה נוהג בכל שנה שמדת הדין רוצה ליתן אלה הברכות לעשו ולבסוף בכח התורה ניתנין אל יעקב. וזה הסדר מתחיל מר"ה בכסה ליום חגינו. שאז נכסה ונסתר עיקר המכוון. ונרמז בתקיעות שופר לאחוז בקול יעקב שהוא התורה. ונגמר ונתגלה בפרהסיא בזה החג. וכן הוא בפרט כל איש ישראל לפי יגיעתו בתורה זוכה לפנימיות השפע. והיא נחלה בלי מצרים שאין בה פסולת ומגע נכרי כלל. כמו שניתנה תורה לאוכלי המן כמו כן העוסק בתורה זוכה לאכול מן השפע שנבלע באיברים בלי פסולת מעין אכילת המן. ועושין שמחת תורה להודיע כי בזכות התורה זכינו לכל התיקונים שנעשו מר"ה עד שמ"ע:
9
י׳נגיל ונשיש בזאת התורה כי היא לנו עוז ואורה. התורה היא אור. אבל אין יכולין לקרב אל אור התורה. רק ע"י נר מצוה נעשין בנ"י כלים לקבל אור התורה. כמו שאין האור מאיר בלי הנר והפתילה. ולכן כתיב אש דת ואיתא (בגמ') [בספרי] אלמלא ניתן דת עמה א"י לעמוד בה. וז"ש תורה צוה לנו משה שהלביש כח התורה בתרי"ג מצות. לכן איתא מש"ה רבינ"ו גימ' תרי"ג. וזאת התורה אשר שם משה כו'. שימה הוא לשון סידור שהכין הדרך שיוכלו בנ"י להתקרב אל התורה. ולכן היא לנו אורה כמ"ש ליהודים היתה אורה זו תורה. פי' כשזוכין להתקרב אל התורה ואור התורה מאיר לנו נק' אורה. וזה מיוחד רק לבנ"י בכח המצות. כמ"ש אור זרוע לצדיק ועמך כולם צדיקים. ולפי שתשרי ירח האתנים דתקיפי במצות שופר יוהכ"פ סוכה לולב ערבה ניסוך המים. לכן זוכין אח"כ לאור התורה. וזה שמחת תורה. ולכן הקדימו אבותינו נעשה לנשמע שהבינו שא"י לקרב אל אור התורה רק ע"י הקדמת מעשה המצות:
10
י״אהמשך התורה לעיני כל ישראל בראשית ברא. כי ה' בחכמה יסד ארץ. ומעשה בראשית היא חידה סתומה. וע"י התורה שנק' ראשית וע"י בנ"י שנק' ראשית נתברר פנימיות מעשה בראשית. לכן לעיני כל ישראל ר"ת כלי שהם כלי לברר על ידם פירוש מעשה בראשית. ולכל איש ישראל השגה מיוחדת שהוא יכול לראות ולהשיג דבר פרטי בעולם שאין אחר יכול לראות זאת. ס"ת לעינ"י כ"ל ישרא"ל עולה ע'. כי אין כל ע' אומות יכולין לראות בחי' מעשה בראשית עינים להם ולא יראו. וזה כח מעשיו הגיד לעמו ולהם פקיחת עין. כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו שכל הע' מיני הסתכלות של ע' לשון. כולם ניתנו לבנ"י כמ"ש לתת להם נחלת גוים:
11
י״בבסוכות מתעורר כח וחיבה של דור המדבר כמ"ש לעיל. ולפי שעתה נחסר לנו כל זה ומשתוקקים לבוא אל האהבה הישינה. כמ"ש הביאני אל בית היין זהו הסוכה שהיא זכר לענני כבוד. ודגלו עלי אהבה לולב זה לדגלים. מתנחמים עתה בתורה כמ"ש אח"ז סמכוני באשישות בב' אשות בתורה שבכתב ושבע"פ כמ"ש שם במדרש. כי חולת אהבה אני שאז בזמן המקדש היו מוציאין מכח אל הפועל זו האהבה מצד עצם נפשות בנ"י. ובעצרת כתיב תהי' לכם וכ' והיית אך שמח והיינו לקבל שמחת המצות דסוכה ולולב בעצם הנפשות זהו בשמיני עצרת תהי' לכם. ועתה שחסר לנו זה הכח צריכין ליקח סיוע ע"י התורה. שאין לנו שיור רק התורה הזאת:
12
י״גוענין שמחת תורה כי התורה שמחה עם בנ"י. דאיתא במד' ואהי' אצלו אמון אומן שהתורה יעצה לברוא העולם. כמ"ש בראשית בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית. וכל שורש הדין בר"ה וביוהכ"פ הוא לקיום העולם כפי עבודת בנ"י. ולכן כשזוכין במשפט והקב"ה מחדש עולמו התורה שמחה. וכמו כן בודאי עכ"פ עיקר השמחה מכח בנ"י. שאין מי שמקיים תורה ומצות בעולם כבנ"י ולכן יש לנו לשמוח בשמחת התורה:
13
י״דהג' רגלים הם בחי' ג' אבות. ושמיני עצרת בחי' משה רע"ה שר התורה. והנה ברגלים הי' מצות ראי' במקדש ולא בשמ"ע. דכתיב לכל המורא הגדול אשר עשה משה. ואיתא מורא גדול זו גילוי שכינה שזה בחי' יראת הרוממות שבא בכח התורה. ובכל רגל קיבלו בנ"י יראה שלימה ע"י ראיות פנים כמ"ש יראה יראה. והם ג' דרכים שהמשיכו האבות גילוי שכינה והיראה. זה בכח האהבה וזה בכח הפחד וזה בכח הכרת האמת. והם רק במקום מיוחד בביהמ"ק. אבל התורה כ' בה יקרה היא מפנינים ממי שנכנס לפני ולפנים. ובכל מקום שעוסקין בתורה לשמה יש גלוי שכינה. כדאיתא באבות שכינה שרוי' ביניהם. והתגלות והיראה שבא ע"י התורה הוא בכל מקום ובכל זמן:
14