שפת אמת, דברים, ואתחנן ב׳Sefat Emet, Deuteronomy, Vaetchanan 2
א׳תרל"ב
1
ב׳במדרש סימן לתפילה אם כיון לבו כו' ובפ' מי גוי גדול כו' הש"י רחוק וקרוב כו' סומך גאולה לתפילה ת' נשמעת כו' ע"ש. כי וודאי בלי כוונה אינה תפילה כלל. רק הפי' להיות מכוון ומקרב עצמו לתפילה שנתפעל ונשתנה ע"י זו התפילה. וז"ש בכל קראנו אליו כי הש"י קרוב אל האדם כפי הקריאה והתקרב האדם אליו. כן מתקרב כמים הפנים כו'. וזה סמיכות גל"ת. ע"י שיודע וזוכר שהכל מהש"י ומתבטל אל השורש ומקור החיות שמהש"י וזה גאולה שגאולת מצרים ושאר גליות יש לכל איש ישראל ואף שהש"י גואל ומביא האדם למדרגות זו למעלה מזו צריך האדם לזכור התחלות הכל. כמ"ש גלמי ראו עיניך כו' היינו להיות נחשב בעיניו כמו בשעה שהי' רק גולם בלי צורה ותנועה כלל כמ"ש במ"א ועי"ז מרחם עליו הש"י ומתקרב אליו כנ"ל. וזה עצמו פי' אתה החילות להראות כו' שמזה למדו לספר מתחילה בשבחו של מקום כנ"ל להיות נזכר התחלה ושורש הכל כנ"ל:
2