שפת אמת, דברים, ואתחנן כ״זSefat Emet, Deuteronomy, Vaetchanan 27
א׳תרס"ד
1
ב׳בפסוק ובקשתם משם את ה"א ומצאת כו'. השמע עם כו' או הנסה אלקים כו' אתה הראת לדעת כו'. פירש"י שפתח להם כל הרקיעים וכמו כן פתח למטה ע"ש. כל זה נכתב לנו בתורה שנדע שגם בגלות נוכל לבקש אלקותו ית"ש ולכן פתח לנו הקב"ה הרקיע וזכינו לשמוע קול אלקים חיים זה עדות על כחן של בנ"י הדבקים בה'. או הנסה אלקים הוא עדות על התקרבות שמצד הקב"ה שירד למצרים והוציאנו משערי טומאה. ומצד ב' הכחות אלו נבקש גם בכל מקומות פזורנו בין הטמאים את אלקותו ית"ש וימצא לנו בבקשתינו בכל לב ונפש. וזה הנסיון של בנ"י בגלות. אחר כל העובר עליהם יבקשו רק להתדבק בו ית"ש ולמצא אלקותו ית"ש גם בגלות. ולכן קורין ק"ש פעמים וקבעו חז"ל פ' ציצית ויצ"מ בק"ש שבכח יצ"מ נוכל לקבל עול מ"ש גם בגלות. ובקשתם משם אין הכוונה על בקשות הגאולה רק לבקש פני ה' גם בגלות כמ"ש בקשו פני תמיד. וכ' ובקשתם לשון רבים ומצאת לשון יחיד כי בעת שמתעורר הרצון והתשוקה של בנ"י אל השי"ת נעשין אחדות א' שזה הרצון לה' מאחד ומחבר נפשות בנ"י כמ"ש במ"א מזה:
2
ג׳מצות זכירת מתן תורה והודעתם לבניך כו' יום אשר עמדת כו' זה בכח הק"ש בכל יום כמ"ש במד' מהיכן זכו ישראל לק"ש כשאמר הקב"ה אנכי ה"א השיבו בנ"י שמע ישראל כו'. דכ' וידבר אלקים כו' לאמר אנכי ה"א. שניתן לבנ"י זה הכח בקבלת התורה שיוכלו תמיד לשמוע זה הקול אנכי ה"א ז"ש לאמר אנכי ה"א. וז"ש שמע ישראל לשמוע זה הקול ה"א ה' אחד. כי זה הקול מתחדש בכל יום וז"ש בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה. פי' עיקר הקול הוא אנכי ה"א ומצד זה יש בת קול למי שאינו מכין עצמו לשמוע זה הקול. וע"י מה מכין אדם עצמו לזה ע"י התורה כמ"ש ואהבת את ה"א כו' והיו הדברים האלה פרש"י מה האהבה והיה הדברים שמתוך כך אתה מכיר בהקב"ה. פי' האדם צריך לבקש עצות בכל לב ונפש איך למצא אלקותו ית"ש. ז"ש ואהבת את ה"א לאהוב כל הדברים המסבבים שיתגלה אלקותו ית"ש לנו. ואז עוסק בתורה ובמצות שהם עצות להתקרב לאבינו שבשמים. וזה שסיים המשנה שאין לך בן חורין אלא העוסק בתורה דכ' אנכי ה"א א' הוצאתיך מא"מ. וכפי החירות בכח יצ"מ מתגלה אור התורה ואלקותו ית"ש. ולכן העוסק בתורה נעשה בן חורין וחל עליו הדיבור אנכי ה"א. והכל בכח התורה:
3
ד׳בפסוק שמור את יום השבת. השמירה להיות מוכן לקבל קדושת השבת וזה בכח יצ"מ וזכרת כי עבד היית והקב"ה הוציאנו להיות כלי מוכן לקבל קדושת השבת ולכן בפ' זכור לא כ' זה הטעם כי אז היו בתכלית החירות היו מוכנים אל השבת והבינו עיקר בחי' השבת כי ששת ימים עשה כו' וינח ביום השביעי. אבל בחי' שמור היא לעולם גם בגלות שאנו רחוקים ממנוחת השבת צריכין לשמור ולהשתוקק אל החירות ע"י זכירת יצ"מ לבא אל בחי' השבת. ואחז"ל כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה:
4