שפת אמת, שמות, כי תשא י״בSefat Emet, Exodus, Ki Tisa 12
א׳תרמ"ג
1
ב׳במדרש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ע"ש. כי לוחות הראשונות היו בדעת. מעין עשרת הדברות ממש. יתן חכמה הוא קצת דבר נפרד. נתינה להמקבל. ומפיו דעת ותבונה הוא התקשרות עצום. ובשבת כתיב לדעת כי אני ה' מקדישכם שיש בו מעין לוחות הראשונות. וכתיב בהם מעשה אלקים המה שהי' הרצון לתקן העשי' להיות בלי גשמיות. כדכתיב חרות חירות כו'. וכמו כן בשבת כתיב ושמרו כו' לעשות את השבת. פי' ושמרו לשון המתנה כמו אביו שמר את הדבר. שצריך להיות השתוקקות האדם בימי המעשה להשבת. ועי"ז יש התקשרות ימי המעשה להשבת. ועל ידי זה נתקן העשי' ג"כ. כי ששת ימים עשה כו' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. פי' שימי המעשה הם התלבשות הקדושה בצמצומים עד לבוא לבחי' עשי'. ויש הפרש בין שמים וארץ כענין אענה את השמים והם יענו את הארץ. לכן בימי המעשה הגשמיות נפרד מהרוחניות. ובשבת נעשה הכל אחד שמים וארץ. ויכול להתהפך כל העשי' להיות רק רוחניות. כענין שכ' בזוה"ק שבתא יומא דנשמתין הוא ולאו דגופא. וז"ש שבת וינפש שלא הוצרך השמים להשתנות והארץ קיבלה נפש ונתעלה מבחי' גוף לנפש והנפש עצמה באמת היא רוחניות:
2
ג׳ומו"ז ז"ל פי' לדעת כי אני ה' מקדישכם. לידע כי הקדושה היא רק בעזר חלקי. ועל זה מבקשין יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם עכ"ד ז"ל. וזה הוא דעת שדבוק בשורש הקדושה הבאה מהשי"ת. וי"ל בזה מ"ש משה רע"ה מי לה' אלי. הגם כי היו כולם קדושים. אך מי שהי' בו דביקות עצום. והקדושה היה אצלו לשם שמו יתברך בלבד. לא הי' יכול לשלוט בו מגע חטא כלל. לכן ויאספו אליו כל בני לוי שהוא רמז לדביקות והתקשרות הדעת כנ"ל. וענין השבת הוא באמת סייעתא דשמיא כמ"ש ישלח עזרך מקודש כענין נשמה יתירה הבאה לאיש ישראל. כענין ששמעתי מפי מו"ז ז"ל על המדרש ככלותו לדבר אתו אחר שלמד מרע"ה מ' יום שכח מה שלמד עד שנתן לו במתנה. ופי' על פי לשון הגמ' יגעתי ומצאתי. ושם מציאה הוא על דבר הבא בהיסח הדעת לא ביגיעה. אבל הענין הוא כי אין יגיעת בו"ד כדאי להפיק רצון והארה משמים. רק שהשי"ת סידר כן שע"י היגיעה ניתן לו במציאה ומתנה. וז"ש ויתן כו' ככלותו לדבר. שכל היגיעה עמד לו שתנתן לו במתנה ע"ש ודפח"ח. וכן הענין בשבת קודש שנקראת מתנה טובה שכפי היגיעה בימי המעשה נותנין לו עזר וסיוע של קדושה בשבת קודש. אכן כתיב ועשית כל מלאכתך שבודאי מי שעובד השי"ת בכל כחו. מקבל השבת אחר כך בשלימות. וזהו הרמז שבת מעין עוה"ב שכמו כן כל יגיעת עוה"ז הוא כדי להשיג אח"כ בעוה"ב בעזר אלקים. וכמו כן מתקיים בשבת. וזה הרמז נשמה יתירה כלומר שאינו לפי עבודת העובד רק שבמתנה ניתן לו יותר מכפי עבודת האדם. וחז"ל הוסיפו שיהי' כאלו כל מלאכתך עשוי'. הוא ע"י השתוקקות והרהורי תשובה כשבא השבת קודש. ומצטער על מיעוט הכנה מה שאינו מוכן לקבל קדושת השבת. יוכל להיות כאלו כל מלאכתו עשוי'. וכמו שהקב"ה מקבל השבים בתשובה קודם הסתלקותם מן העולם. וכ"כ בספרים שעש"ק יום מוכן לתשובה:
3
ד׳לפי שיטת רש"י שהמשכן נצטוו לעשות אחר החטא. א"כ נראה שלוחות ראשונות היו מוכנים להיות נמצא בתוך בני ישראל בלי ארון ומשכן. שהיו מיוחדים בנ"י להיות בלי גשמיות. וחז"ל רמזו במשכן בכל מקום שתלך קיטון אחד עשה לי ואדור ביניכם כו'. כנראה כי קודם החטא לא היו נפרדים כלל מהבורא ית' רק אח"כ שהי' קצת פירוד הי' העצה ע"י המשכן וכליו:
4
ה׳וישמע יהושע כו' קול מלחמה במחנה. פרשנו כי יהושע שהי' הנלחם עם עמלק. הרגיש שמעמלק בא החטא. רק מקודם כתיב כל הנחשלים שפלטן הענן. אבל לא הי' בו שליטה במחנה. ועל זה תמה קול מלחמה במחנה. שזה הצרעת נספח גם לתוך המחנה:
5