שפת אמת, שמות, כי תשא י״גSefat Emet, Exodus, Ki Tisa 13
א׳תרמ"ה
1
ב׳בפסוק אך את שבתותי. מדקדקין מאי אך. ויש לומר פי' שבתותי שלמעלה בשמים. ובני ישראל יש להם חלק בזה כמ"ש פורס סוכת שלום עלינו. פרס הוא חלק. וכמ"ש בזוה"ק כי בשבת יש השתתפות ברוחא דנחתא מלעילא ומתענג בתענוגי שבת ע"ש בפ' ויקהל. וכדכתיב ביני וביניכם. וזהו לשון אך חלק. עוד יתבאר פי' את תוספות שבת ע"י שמשתוקקין בע"ש לקבלת שבת. ואיתא דמחצות יום הששי יש התנוצצות הארת השבת. וזהו אך חלק כמ"ש רז"ל על אך ביום הראשון תשביתו כו'. ולפי הפשוט. אך. שיהי' השמירה רק לשם ה'. שבתותי דוקא. וכתיב שבת שבתון. יתכן לפרש ע"י שהשבת נותן ברכה ושפע לכל ימי המעשה. וכן איתא המענג השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כו'. לכן כתיב שבת שבתון שיהי' השביתה לשם השבת עצמו. ולא בעבור ברכת השבת לעובדין דחול. ורש"י ז"ל פי' למעט שבת ממלאכת המשכן. ולבאר הענין נראה עפ"י מ"ש במ"א כי כל אלו המצות שנק' עדות וכן התפילין שנק' אות שהמה רמזים להארות שלמעלה שהיו צריכין להיות מקוים בפועל בעצם נפשותיהם של בנ"י. וקודם החטא היה מתקיים וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ממש כמו שהי' בקרני הוד של מרע"ה וייראו מגשת אליו. רק אחר החטא דרשו חז"ל אלו תפילין שבראש. פי' שיכולין להשיג קצת הארה הנ"ל ע"י מצות התפילין. ובש"ק אין צריכין תפילין. כמ"ש חז"ל שהן עצמן אות. שכ' ביני ובין בני ישראל אות הוא. פי' בלי שום אמצעיות. וכמ"ש חז"ל אין דומה מאור פניו של אדם בחול לשבת. ואיתא כשבנ"י זכאין מעידים בעצמם. כמ"ש עדים אתם בכם. וכ"כ אתם עדי. ובקבלת התורה נשתנה צורת בנ"י. וכל רואיהם יכירום כו'. אך אחר החטא כ' הורד עדיך כו'. והוצרך לברר העדות ע"י מצות הללו. וכן דרשו חז"ל הקורא ק"ש בלא תפילין כמעיד עדות שקר בעצמו. שא"א לברר בלי התפילין. זולת בשבת קודש:
2