שפת אמת, שמות, כי תשא י״דSefat Emet, Exodus, Ki Tisa 14
א׳תרמ"ו
1
ב׳בפסוק כי אות הוא ביני וביניכם כו' לדעת כי אני ה' מקדישכם. דרשו בגמ' אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה אני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם. כי תכלית עבודת האדם הוא בסייעתא דשמיא לזכות להמשיך קדושה משמים. ועיקר הקדושה הוא בעוה"ב. והקב"ה הטיב עמנו ונתן לנו גם בעוה"ז מעין הקדושה של עוה"ב. והוא השבת שהוא מעין עוה"ב. וע"י הקדושה היורדת בש"ק יכולין להתדבק בקדושת עוה"ב. וז"ש קודש היא לכם. פי' לצורככם עשה הקב"ה להיות בשבת קודש מציאת הקדושה בעוה"ז. לדעת כי אני ה' מקדישכם. פי' עתיד להקדישכם בעוה"ב. וכעין זה נדרש בתו"כ בפ' אני ה' מקדישכם לעוה"ב ע"ש. ועוה"ב הוא נעלם מלהשיגה בעוה"ז. אך השבת הוא הדרך שיכולין להשיג מעין עוה"ב. וזהו אמרם שבת שמה. שהשבת הוא שיכולין לכנות שם לקדושה של עוה"ב:
2
ג׳וברש"י אע"פ שתהיו רדופין במצות המשכן שבת אל תדחה כו'. דכתיב שבתותי לשון רבים. כי ענין השבת אין לה הפסק. וכפי עבודת האדם בימי המעשה כן הוא השבת. ובודאי בעשיית המשכן הי' קדושה גדולה במעשה. והוא מעין ששת ימי בראשית ממש. כחשר חכמים הגידו כי במעשה המשכן ניתקן כל מעשה בראשית. ועל זה כתיב כח מעשיו הגיד לעמו. כמ"ש רז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. ועל ימי המעשה כאלה נאמר אח"כ שבתותי תשמורו. כי הכתיב לעצמו כביכול מנוחה כו'. לומר כי גדלה מעלת השבת מימי המעשה של מעשה בראשית. וזהו הטעם כי אני ה' מקדישכם. א"כ אין לדבר סוף. ולעולם שייך קדושת שבת עד לעתיד יום שכולו שבת. וכן סידר הקב"ה מעלת השבתות זה אח"ז עד שנזכה ליום שכולו שבת כי כל השבתות הם הכנות לעוה"ב. ז"ש ושמרו כו' לעשות כו' השבת לדורותם כו':
3