שפת אמת, שמות, משפטים ח׳Sefat Emet, Exodus, Mishpatim 8
א׳תרל"ט
1
ב׳במדרש מגיד דבריו ליעקב כו'. פי' הנהגת הבורא ית' שמנהיג את עולמו מסר לבנ"י כמ"ש כח מעשיו הגיד לעמו וממילא שהעולם נמסר בידם צריך ללמד להם משפטיו לכן הזהיר לא תטה משפט ככתוב שם במדרש דע שאתה מזעזע אחד מרגלי עולם כו'. וברש"י לפניהם ולא לפני עכו"ם אפילו אתה יודע שדנין כדין ישראל כו' הוא כנ"ל שאין כח במשפט עכו"ם לפסוק את הדין אבל דייני ישראל הכח בידם. וכאשר פוסקים את הדין מתקיים כך כנ"ל. והרב מפרשיסחא ז"ל פי' לפניהם שיהי' המשפט לפני עצמותם שימסרו נפשם עליו ע"ש בס' קול שמחה. ולפמ"ש ג"כ תלוי בזה ע"י שמסרו בנ"י נפשם בנעשה ונשמע. לכן נמסר בידם המשפט כי בודאי כיון שמסר הבורא ית' הכל בידם. וודאי מצא אותם נאמנים לפניו ועי"ז שהוא לפניהם כנ"ל במס"נ לכן הוא לפניהם כפשוטו ג"כ כנ"ל. והנה מגיד דבריו הם הדיברות שהתורה היא חיות העולם וכל הבריאה וע"י קבלת התורה נמסר בידם כח כל הבריאה ואח"כ זכו אל המשפטים כנ"ל. וכתיב עושי דברו לשמוע בקול דברו כי ע"י שהאמינו בו ית' וקיבלו לעשות כל דברי ה' אף מה שאין משיגין. לכן זכו אח"כ להשיג המשפטים והטעמים כמ"ש כמה פעמים במ"א שע"י אמונה זוכין לאמת. וע"י היגיעה בחושך שהוא עבודת ימי המעשה זוכין בשבת להשגת הדעת שהוא נק' מנוחה מה שאדם מבין בשכלו ומשיג שורש הדברים לאמיתותן. ז"ש ואלה מוסיף על הראשונים פי' שזה תוספות שכר. כמו נשמה יתירה שזוכין בשבת ע"י ימי עבודה והוא שכר ותוספות על עבודת החול כמו כן המשפטים תוספות על קבלת הדיברות בדרך אמונה כנ"ל:
2