שפת אמת, שמות, פרשת זכור י״חSefat Emet, Exodus, Parashat Zachor 18
א׳תרנ"ג
1
ב׳אמרו חז"ל זכור בפה כי בכח הפה שניתן לבנ"י יכולין למחות זכר עמלק והוא בכח התורה. לכן תקנו לקרוא פרשת זכור בשבת שיש בו קריאת התורה שמתגלה כח התורה בשבת. דהנה כתיב אשר קרך בדרך דבאמת עיקר שבחן של בנ"י כשיצאו ממצרים שנמשכו אחר הקב"ה כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ומה שכרן קודש ישראל לה' כו' כל אוכליו יאשמו. ובאותו הזמן דוקא רדף אותם אותו הרשע דכתיב ויבוא עמלק. ופי' זה בארץ לא זרועה כי בנ"י עדיין לא קיבלו את התורה ולא השיגו עוד כחם בשלימות. רק כח הביטול שהיה להם אל הקב"ה. וזה עיקר החביבות של בנ"י שנתן להם משום זה התורה. ובאו אל עיקר השלימות. כמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. דכ' אדם ובהמה תושיע ה' בני אדם שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה. דכך צריך להיות שידע האדם מה הוא בהמות הייתי עמך. ועי"ז זוכה לבחי' אדם. וכ"כ צאן מרעיתי ועי"ז אדם אתם. אתם קרוין אדם. אבל עמלק כתיב בי' ראשית גוים עמלק והוא אדם הבליעל אשר נקרא מיד אדם וכמ"ש בעשו שנברא בשלימות. וזה שלימות הגוף בעצמותו ואין לו קיום. ולכן אחריתו עדי אובד. כיקר כרים כלו. כי שור בן יומו קרוי שור. אבל בנ"י שהיו מתחלה בחי' צאן מרעיתו. זכו אח"כ אל השלימות. ועמלק הבין זה כי בנ"י לא באו עדיין אל השלימות. ורדף אחריהם בהיותם בדרך. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי זה כל עיקר שבחן של בנ"י. ולכן אח"כ כשזכו בנ"י אל השלימות צריכין למחות את שמו. וזו המדה נוהג בכל פרט ישראל. כי בהיותו בקטנותו יש בו בחי' הביטול אליו ית'. ואז עיקר גירוי היצה"ר. ובאמת אז עיקר השבח שלו. וכשזוכה אחר כך לבחי' אדם. יכול לגבור ולשרש ולנקום באדם הבליעל. וזה והי' בהניח כו' תמחה כו' זכר עמלק כו':
2