שפת אמת, שמות, פרשת זכור י״טSefat Emet, Exodus, Parashat Zachor 19
א׳תרנ"ד
1
ב׳במדרש ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו תחתונים שאינם יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה כו' עושי דברו שהקדימו עשי' לשמיעה. ע"ש שדורש שלא עלתה בידם של ס"ר ומשה רע"ה נשאר יחידי ע"ש. פי' לעמוד בתפקידיו של הקב"ה להיות גומר כל השליחות. כי הכל הולך אחר החיתום וגמר התיקון הוא בעשי'. ובזה נכשלו בנ"י ע"י חטא העגל. ואיתא כי כל זה גרם אותו הרשע עמלק ימ"ש כמ"ש אשר קרך בדרך. ולא הניחם לגמור מה שהתחילו. ובאמת הוא סוד ברית המילה. דיש ברית הלשון וברית המעור. הלשון הוא הראשית. וזה נתקן ביצ"מ והוא זכירת יצ"מ. וברית המעור הוא האחרית. והוא בעשי'. דכ' דע את אלקי אביך ועבדהו. ולזה הדעת זכו בנ"י בקבלת התורה אחר יציאת מצרים. ועבדהו במעשה עוד לא נגמר בשלימות. וב' אלו הם בחי' סור מרע ועשה טוב. דאיתא שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח. ואמרו חז"ל אין שמו שלם עד שימחה זרעו של עמלק. לכן אין רשאין לזכור שם הוי"ה רק בחילוף אתוון. אבל שם י"ה נזכר. אבל גמר השם בחי' זכרי זהו הוא גמר התיקון בעשי'. לכן נק' ברית המעור שהוא התפשטות הדעת בכל הקומה. לכן כתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור. ושם כתיב זכרי לדור דור. לכן במשכן ומקדש הי' נזכר שם הוי' כי שם הי' תיקון העשי' בכח הקרבנות. ולכן הי' זה בכח משה רע"ה שלא הי' באותו החטא. ולכן אחר מחיית עמלק נתקן העשי'. וכן בפורים דכתיב נזכרים ונעשים. לעשות ימי הפורים. ועי' בס' גנת אגוז ד' ל"א ותבין יותר. ולכן ניסן הוא יציאת מצרים דהוא ברית הלשון שהוא ראשית. ולכן המצוה לספר ביציאת מצרים. פה סח. ואדר הוא אחרית השנה ברית המעור שהוא התכלית:
2
ג׳ואיתא במדרש בשבת זכור ובעמלק זכור. זכירת שבת על שולחן מלא ועמלק על שולחן ריקה ע"ש. הענין הוא דכתיב מות וחיים ביד לשון. ובמדרש בהר מצא גחלת ונפח בה וביערה רקק בה וכיבה. ושניהם בכח הפה של איש ישראל לעורר חיות התורה שטמון וגנוז בעולם. והוא בחי' בית יוסף להבה. כי יעקב אבינו הוא עצם התורה. כמ"ש תתן אמת ליעקב. ובעוה"ז אין התורה יכולה להתגלות. דהוא עלמא דשיקרא. והיא טמונה כמו אש בתוך הגחלת. וכ"כ בספרים כי גחל"ת גי' אמ"ת. ובית יוסף להבה בכח התלהבות נפח בה וביערה. ואז ובית עשו לקש. ושניהם ביד איש ישראל לעשות תורה ומצות עיקר בעולם. להניח כל הכח והחשק בעבודת הבורא. ובעניני עוה"ז לעשותם טפל וכלאחר יד. ועי"ז רקק בה וכיבה ואז השבת נזכר על שולחן מלא ועמלק על שולחן ריקה:
3
ד׳והנה השבת סהדותא איקרי. והוא בחי' יוסף דכ' עדות ביהוסף שמו. דכ' אתם עדי נאום ה'. וזה העדות אינו באמירה בלבד. אבל בנ"י בעצמותם הם עדים על הקב"ה. ואיתא בזוה"ק פרשה זו כי עשרת הדיברות מול עשרה מאמרות. ודיבור לא תענה ברעך עד שקר מול נעשה אדם בצלמינו ע"ש. ויתכן לפרש כי כפי תיקון האדם. משלים הצורה. שעליו נאמר בצלמינו. ואז הוא עד על הבורא. ולכן כתיב לא תענה ברעך עד שקר. להיות השתנות הצורה. וזה העדות הוא בכח המילה. שבזה נשתנו ונבדלו צורות בנ"י. והוא אות יו"ד באיש וה' באשה וזהו עדות ביהוסף שמו וכפי שמירת הברית כך נגמר הצורה. וברית זה משנה צורת האדם. וכמו שהשבת נותן הארה לכל הימים. כן הברית מאיר כל פני האדם. וז"ש חז"ל שאין הכסא שלם עד שימחה זרע עמלק. כי צורת יעקב חקוקה תחת כסה"כ. ובכח ברית מילה נגמר זו הצורה. וכמו שכל בנ"י כל עבודתם לתקן ולהוציא צורה זו הפנימיות מכח אל הפועל. כך אותו רשע עמלק ימ"ש עומד להלחם ולבטל צורה ועדות זה. וכמו שיוסף הצדיק הי' עיקר תולדות יעקב שהוא כלל כל השבטים. והוא למעלה מהם כידוע שהגם שהוא בתוכם מ"מ מעלה כל השבטים לשורש העליון. כמו כן זה לעומת זה עמלק עיקר תולדות עשו. והגם שהוא תוך אלופי אדום אבל הוא עיקר כח עשו בשורשו. ולכן כמו בחי' השבת שהוא בחי' יוסף נק' לחם משנה כמ"ש במ"א שכולל לחם מן השמים ומן הארץ. וכל מעשה שבת כפולים כדאיתא במדרש. וזהו בחי' שולחן מלא. כמו כן להיפוך בעמלק כתיב מחה אמחה. וכל מפלת המן בבחי' משנה כמ"ש במ"א בשם אמו"ז ז"ל במ"ש לשנותה ביום. וכ"כ ומחר אעשה כדבר המלך. וכ"כ בדוד כשנלחם עם עמלק בנשף למחרתם. וכ"כ במשה רבינו מחר אנכי נצב כו' עכ"ד ז"ל. והוא כמ"ש שהוא היפוך מבחי' יוסף והוא שולחן ריקה למעלה ולמטה. וכמו שלוחם למטה עם בנ"י. כך למעלה יש לו קליפה שמכסה שאין אור נשמתן של ישראל יכול להאיר בשלימות עד שימחה שמו. ואז יתקיים ולא יכנף עוד מוריך. ולכן כל אחד צריך להיות שונא לעמלק. שכל מה שקשה לתקן שמירת הברית כראוי. הכל בכח אותו הרשע ימ"ש. לכן תקנו זכירת עמלק בשבת:
4