שפת אמת, שמות, תצוה י״דSefat Emet, Exodus, Tetzaveh 14
א׳תרמ"ח
1
ב׳במדרש משל הפיקח והסומא ע"ש שלא להחזיק לי טובה כו'. וצריך ביאור כי בוודאי יש לנו להחזיק טובה להקב"ה שמאיר לנו. ונראה לבאר הענין שבא לומר כי בני ישראל מצד עצמותם הם דביקים בעצם התורה שהיא האור. וכמו שהי' קודם החטא בחי' מרע"ה כי טוב הוא. אך אחר החטא צריך להיות האור ע"י צמצומים והתלבשות במצות גשמיות שנק' נרות. ואמרו חז"ל לא היו בני ישראל ראוין לאותו החטא רק להורות תשובה. וז"ש להעלות אותנו בפני האומות. פי' להודיע כי בנ"י שרוין בחושך וצריכין לנרות. הכל בעבור להעלות גם האומות. ולהוציא הניצוצות קדושות שנמצא בכאן. וזה המשל בזית רענן שכ' המדרש ע"ש שמתערבין באומות ומתעלין להיות עליון כנ"ל. ולכן ע"י המשכן וביהמ"ק שנבדלו מהתערובות שם הי' להם המנורה. וז"ש נגששה כעורים קיר. מכלל שבאמת בני ישראל יש להם עינים פקוחות. רק ששרוין בחושך. וזהו ענין שלא להחזיק לי טובה ע"ש:
2