שפת אמת, שמות, תצוה י״חSefat Emet, Exodus, Tetzaveh 18
א׳תרנ"ד
1
ב׳במדרש למעשה ידיך תכסוף ע"ש כי כל מעשה המשכן וכליו הכל לחבר התחתונים לשורש שלמעלה שזה רצונו יתברך. שימצא כל א' מקומו ושורשו. וזהו גמר מעשה ידיו של הקב"ה. וזה ג"כ תכלית כל המצות שמחברין את האדם לשורש נשמתו. ואיתא שלכן נתן הקב"ה לבנ"י מצות להרויח להם עוה"ב בשכר מעשיהם. דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאיסתכולי באפי'. והקב"ה רוצה שיקחו בנ"י את שלהם בסבר פנים יפות. וצריכין להבין הלא בודאי הכל של הקב"ה. והכל אוכלין משולחנו של מקום. א"כ מה הכוונה באומרם דאכיל דלאו דילי'. רק הפי' שאם זוכה האדם לאכול השייך לי כפי מה שהי' כוונתו ית' שיוכל לקבל השייך לו. אז אין לו בושת. כי בוודאי הנברא מקבל חיות מהבורא. אבל הרשעים נאמר עליהם גוזל אביו ואמו כו'. ואוכלין מה שאינו שייך להם. ועל ידי תורה ומצות מקבלין בני ישראל כפי השורש השייך להם. וזהו למעשה ידיך תכסוף. וע"י עבודת בנ"י במשכן ובהמ"ק הי' נמשך השפע מלמעלה כפי הכנתם ועבודתם. וכ' ונשא אהרן כו' משפט בני ישראל על לבו. שזה ענין חושן המשפט שמשפט כל העולם נמסר ביד בנ"י. וכפי מעשיהם כך האירו האותיות שבחושן ואפוד. וכך נתברך העולם כפי משפט בני ישראל. וכמ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם:
2