שפת אמת, שמות, תצוה י״זSefat Emet, Exodus, Tetzaveh 17
א׳תרנ"א
1
ב׳במדרש זית רענן כו'. כמי שיש בזית ב' מיני שמנים. זך ושמן היוצא ע"י טחינה. כמו כן יש בבנ"י ב' מיני שמנים. ואיתא זית אגורי ששמנו אגור בתוכו. וכזה יש מצד כללות בנ"י. וכל פרט. כי מה שהוא בתוך כלל בני ישראל נמצא בו שמן זך. ובפרטות צריך כל א' לייגע עצמו להוציא מן הכח אל הפועל אותו שמן שהוא מעורב תוך פסולת. וצריך יגיעות רבות לבררו להיות נמשך אחר הפתילה. כי באדם יש בחי' מעשה דיבור מחשבה. ובכל אלה מתקן הנר. שהשמן הוא בחי' מחשבה. ובמעשה המצוה. כשנמשך המחשבה הטהורה בתוך המעשה חל עליו תורה בכח הדיבור. וכבר כתבנו במ"א כי דורו של מרע"ה הי' בחי' מגרגרו בראש הזית. והוא מאיר לכל הדורות כמ"ש להעלות נר תמיד. אבל יש מעין זה בכל דור. ואפילו בכל פרט ופרט. שיש זמנים שנמצא בו מחשבות טהורות. ולעת מצוא זאת המחשבה טהורה. צריכין להתדבק בה להיות מאיר לזמנים אחרים. לברר בכח מחשבה זו גם המחשבות אשר אינם מבוררים. וז"ש ויקחו אליך כו' זך כו' להעלות נר תמיד. ובש"ק יש התגלות שמן זך בכל איש ישראל. כי משה רע"ה מאיר לבנ"י בכל שבת ושבת כמ"ש בספרים. לכן בש"ק אין צריך בירור. שהוא בחי' זך. מי מנוחות. ובימי המעשה צריכין להוציא השמן המעורב תוך הפסולת. וכמו כן בדורות בזמן הגלות. וכל היסורים שעוברין על בנ"י הם להוציא השמן הנ"ל. כמ"ש במד' באין האומות כו' ומקיפין כו'. ועכ"פ צריכין לראות שבכח היסורים יתברר אותו השמן. וזה שהוכיחן הנביא זית רענן כו' קרא כו'. שלא יהיו ח"ו היסורין והגלות לחנם. רק למצוא על ידם אותו השמן כנ"ל:
2
ג׳ובמדרש נרי בידך ונרך בידי. הענין הוא כי נר הוא כלי. ולכן כ' נר מצוה כי ע"י המצוה נמצא מקום בעוה"ז שיוכל להתגלות אור העליון הרוחניי. שהקב"ה רצה לזכות את בנ"י. כמ"ש כדי להעלותכם. כי הלא כל יכול הקב"ה לברוא עולם הזה בקדושה נגלית. כמו עולמות עליונים. אבל עשה עולם השפל הזה להיות בגשמיות. ולא יהי' התגלות הקדושה. רק כפי תיקון בנ"י במעשה המצות. כך נמצא מקום להתגלות הקדושה. וזהו נרי בידך. וכמו כן נרך בידי. כי ניתן לבני ישראל מקום בעולמות העליונים. הגם כי אין גשמיות למעלה. מ"מ השי"ת ממציא מקום שיוכלו לעלות נפשות בנ"י בעולם הרוחני. כפי עבודתם בעוה"ז לקשר הרוחניות בגשמיות. כן זוכין להעלות הגשמיות להתקשר למעלה ברוחניות. וזהו נרך בידי. אם אתה משמר נרי כו'. ומעין זה הוא עליית שבת קודש כפי העבודה בימי המעשה להביא הארת הנשמה בתוך מעשה הגוף. כי יש עלי' גם להגשמיות בש"ק להתדבק בהרוחניות. כי שבת הוא מעין עולם הבא:
3
ד׳במדרש כשאמר הקב"ה ואתה הקרב כו' הרע למשה כו'. והענין הוא כי מוכן הי' מרע"ה להיות כהן. ואז הי' העבודה במעלה גבוה ביותר. כמ"ש אני אמרתי אלקים אתם. שהיו בנ"י מוכנים ממש כמלאכים. ואחר החטא הי' התיקון במדריגה נמוכה מזה. וכל בגדי כהונה שהיו להיות נדמה הכהן כמלאך ה' כדאיתא במד'. אבל מקודם הי' עצם האדם מתלבש במלאכות ה'. ולכן משה רבינו ע"ה שימש בלי בגדי כהונה. [והרמז בגמ' בחלוק שאין בו אימרא. פי' שלא הי' בו כמלא נימא מגשמיות. רק כמ"ש בתורתו של ר' מאיר כתנות אור בא']. וכענין זה נמצא בתפילין לאות על ידך כו'. שע"י התפילין נחקק רשימה מאלה השמות הכתובים בתפילין. אבל בש"ק איתא שהוא עצמו אות. ומאירין אלה המצות בנפשות בני ישראל בעצמם. כענין זה הי' מוכן להיות כהן ה' בלי התלבשות. ולכן בפרשה זו לא נזכר שמו של מרע"ה. כמ"ש חז"ל שאמר מחני נא כו'. והענין כנ"ל כי מרע"ה אמר אם תשא חטאתם להיות נמשכין אחר מדריגה שלו. ואם אין נתרצה להיות הנהנה שלהם במדריגה קטנה שלא על ידו. ועתה שנאמר לו הקרב. שזהו בחי' אהרן בחי' תקרב שהיא מדת בעלי תשובה. ולא נתקיים לגמרי נשיאות חטאם להיות בבחי' תבחר שהוא בחי' מרע"ה בחיר ה'. לכן הרע לו ולא נזכר שמו בפרשת לבושי אהרן שהיא מדריגה נמוכה מבחי' מרע"ה כמ"ש. [ומ"ש חז"ל שע"י שסירב בהר חורב נגזר שיהי' אהרן כהן. נראה שהכל ענין אחד כמ"ש שם שע"י שלא נעשה ע"י מרע"ה. וצירף בחי' חסד של אהרן. ולכן יצאו גם ערב רב. ומזה נעשה החטא. וזה צריך אריכות דברים ואי"ה יתבאר עוד מזה]:
4