שפת אמת, שמות, תצוה ט״זSefat Emet, Exodus, Tetzaveh 16
א׳תר"נ
1
ב׳במדרש זית רענן כו' באין אומות וחובטין כו' בצר לך באחרית הימים כו'. הם הניצוצות שמבררין בני ישראל האור מתוך החושך בימי הגלות. ולכן במשה רע"ה נאמר ואתה תצוה כו'. שמן זית זך שהוא נקודה ברורה בלי פסולת. כתית למאור מגרגרו בראש הזית. וכן הוא בסדר הדורות כי דורו של מרע"ה היה בראש הזית והיו הכנה להעלות נר תמיד. ובדורות אחרונות הוא שמן המעורב תוך הפסולת. וב' אלו הם בחי' ימי המעשה שהוא לברר אוכל מתוך פסולת. וביום השבת לא נאמר ויהי ערב. כי הוא שמן זך למאור. כמ"ש אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לימי החול. והוא הכנה להאיר לכל ימי המעשה. ובמד' למעשה ידיך תכסוף. נתאוה הקב"ה למעשה ידיו כו'. הענין הוא כי כל המצות הם כלים לתקן קומת האדם. רמ"ח ושס"ה. להיות כלי לקבל בו הארת הנשמה שהוא מעשה ידיו של הקב"ה כדכ' ונשמות אני עשיתי. והנשמה היא דביקה באלקות כשאדם זוכה כראוי כמ"ש תקרא ואנכי אענך. וזה תכלית המצות. כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. שזוכה לנשמת רוח חיים. אור תורה. היא הנשמה בראש שמן זך. וזוכה לזה על ידי נר מצוה שהוא תיקון הגוף כנ"ל. כמ"ש במדרש מי שעושה מצוה כאלו מדליק נר ומחי' נפשו כו':
2