שפת אמת, שמות, תצוה כ״הSefat Emet, Exodus, Tetzaveh 25
א׳תרס"ב
1
ב׳בפסוק הקרב אליך כו' אהרן אחיך כו' לכהנו לי. בחר הקב"ה באהרן שהוא איש החסד כמ"ש לאיש חסידך להיות כ"ג. ואיתא אהרן שושבינא דמטרוניתא. לומר דהלכה כבית הלל. דאיתא בגמרא כיצד מרקדין לפני הכלה בש"א כלה כמות שהיא ובה"א כלה נאה וחסודה. ובחתן לא פליגי. דלכ"ע החתן חסיד ועושה חסד. וכ"כ כחתן יכהן פאר. וכהן מדת החסד. אך וככלה תעדה כליה משמע כב"ש. אכן בה"א כלה נאה וחסודה פרש"י חוט של חסד משוך עלי'. פי' אעפ"י שהיא בכלל מדה"ד ודאי. אך כל החסדים שבאים לעולם באים על ידי'. ומצד זה היא חסודה. שעלי' דייקא נמשך חוט של חסד. וזה הי' ג"כ מחלוקת קרח ואהרן. קרח אמר טלית שכולה תכלת. כי בחי' הלוים הם מדה"ד. ואהרן שגם הוא מן הלוים אבל חוט של חסד משוך עליו. ועל ידו נמשך החסד אל המטרוניתא שהוא בחי' נשיאת כפים כמ"ש בזוה"ק פי' כה תברכו ע"ש פ' נשא. ולכן בחר הקב"ה באהרן להורות כי הוא כלה נאה וחסודה. וכל המחלוקת הם רק בבחי' זו. כי החתן נק' המלך שלמה שהשלום שלו. ושם אין מחלוקת. רק בפמליא של מטה אלו אוסרין ואלו מתירין. מחייבין ומזכין. ולכן בשבת דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. נקרא שלום דבשבת הכל שלום:
2