שפת אמת, שמות, תצוה ג׳Sefat Emet, Exodus, Tetzaveh 3
א׳תרל"ה
1
ב׳במדרש נר מצוה כו' נרי בידך כו' נר ה' נשמת אדם כו'. פי' נר ה' כי השגחתו ית' בתחתונים הוא על ידי נשמת בני ישראל. וכפי עבודת בני ישראל ממשיכין השגחת השי"ת והארת פניו בעולם. ויש ב' מיני חושך. א' ע"י היצה"ר וסט"א שהוא חושך ממש וע"י המצות מבטל זה החושך. וז"ש כאילו מדליק נר לפני הקב"ה פי' שמכין מקום לחול שם כבוד מלכותו ית'. ועי"ז מחי' נפשו שנק' נר כו'. פי' שגם אור העליון נק' אצלינו חושך כמ"ש בספרים שהוא גבוה מהשגתינו. לכן נק' חושך. וכפי מה שהאדם מאיר בחושך הגשמי ע"י נרות המצות. כמו כן זוכה להמשיך אור על נשמתו ונפשו מאור העליון כנ"ל. ופי' ואתה תצוה כו'. שיכניס המצוה בנפשות בנ"י שיהיו הם עצמם המצות. כי באמת רמ"ח איברים מיוחדים להמצות. ובגמרא ועשיתם אותם ב' פירושים. א' כי מי שמקיים מצוה מעלה עליו הקב"ה כאלו עשאה. ב' כאלו עשה עצמו. ע"ש בסנהדרין פרק חלק. וב' הפירושים הם אחד כי תיקון האדם הוא ע"י המצות שצריך להיות מיוחד להשי"ת. שהוא משולח בעולם רק לעשות רצון בוראו. ונמצא הוא עצמו המצוה. וכן פי' אשר קדשנו במצותיו וצונו כנ"ל:
2
ג׳וברש"י להעלות נר תמיד שצריך להדליק שתהא שלהבת עולה מאלי'. פי' כי קיום המצות איננו בכח אנושי. רק ע"י קיום המצוה מעורר כח עליון. וכן בכל עבודת האדם. כי הקב"ה נתן בנפש ישראל נקודה קדושה. וע"י היגיעה והעבודה מצא מין את מינו וניעור ומתעורר כח הפנימי. וזה ענין שתהא שלהבת עולה מאליה. ועי"ז הוא דבר של קיימא. כי הדבר הנעשה בכח האדם יש לו הפסק. אבל כשמתעורר כח הקב"ה הוא קיים לעד. וז"ש יערוך אותו כו'. שעיקר העבודה לסדר הדברים להעמידן במקומן עד שיהי' להם דביקות במקורם כנ"ל. ועי"ז להעלות נר תמיד שע"י העלי' עד השורש כנ"ל עי"ז הוא קיים לעד כמ"ש:
3
ד׳במדרש נמשלו בנ"י לזית שאינו מתערב בשאר משקים דכתיב לא תתחתן בם ואם מתערב מ"מ עומד למעלה כו' ע"ש. פי' שכח זה נתן השי"ת בבנ"י שלא יוכלו להתערב באומות. וז"ש לא תתחתן והול"ל לא תחתן. רק הפי' שיהיו מתוקנים באופן שלא יוכלו להתחתן בהם. זך כתית שהשמן אף שמעורב תוך השמרים. מ"מ הוא זך ואינו מתערב. וברש"י כתית למאור ולא למנחות כו'. פירשנו עפ"י המדרש דרך הזית שחובטין אותו כו' עד שמוציא שמנו כן בנ"י בצר להם עושין תשובה כו'. ובפסוק נאמר זך שמוציא רק טיפה ראשונה כו'. אכן בודאי נדיבות הראשון שבישראל הי' בלי שמרים שאמרו נעשה ונשמע. וע"י שנתנו כח הראשון להשי"ת כראוי. זכו שאף שקלקלו אח"כ. מ"מ יוכלו להתברר מתוך הפסולת. וז"ש כתית למאור. כי טיפה ראשונה עומדת לפני ה' בהיכל הקודש. אבל להעלות נחת רוח להשי"ת הוא ע"י הבירור מהשמרים. וזהו למנחות מי דרכו להתנדב מנחה עני כו'. והכל זוכין ע"י הטיפה הראשונה כנ"ל. וז"ש זך כתית עי"ז להעלות נר תמיד אף בימי התערובות כנ"ל. וזהו שאמר הנביא להם בעת התוכחות זית רענן כו'. פי' שהגיד להם שיש להם כח הזה לברר מעשיהם אף בימי הרעה כנ"ל. ודבר זה נוהג בכל פרט ג"כ. שאם התחלת המעשה כראוי ברצון אמת לשם שמים. זוכה לברר אח"כ אף שמתערב בו פסולת כנ"ל:
4