שפת אמת, שמות, וארא י״דSefat Emet, Exodus, Vaera 14
א׳תרמ"ה
1
ב׳פ' וארא ור"ח שבט
2
ג׳בפסוק וארא כו' ושמי ה' ל"נ וגם הקימותי א"ב כו'. כבר כ' במ"א ענין המדריגות בין האבות למרע"ה. כי מרע"ה הי' מיוחד להיות איש אלקים מיד כשנברא. כמ"ש משה משה לא פסיק טעמא בגוייהו. והי' מוכן להתורה שהיא למעלה מהבריאה. והאבות היו מוכנים לתקן מעשה בראשית והטבע. והוא בחי' הדבור שאמרו בזוה"ק שהי' עוד בגלות. היינו הנהגתו ית' את העולם והטבע. וע"ז הי' העצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון. כאשר חכמים הגידו שאבות בחרו הגלות והוא כדי לקיים ש"ש בעולם. כי הלא ע"י שירדו אבותינו בגלות נתקדש ש"ש. ועשה הש"י נסים ונפלאות. ונגלה כבוד מלכותו בעולם. והוא ממש כענין קידוש ה' ע"י שהושלכו חנני' מישאל ועזרי' בכבשן האש. ונעשה להם נס ונתקדש ש"ש. והש"י נתן הבחירה לבני אדם. ולא הי' ניכר כבודו בעולם לולי האבות ובניהם שירדו לגלות. והוציאו מכח אל הפועל. שכביכול הוכרח הש"י בעבורם להראות כחו בעולם. ואח"כ זכו לתורה מן השמים כענין שנאמר עושי דברו לשמוע בק"ד. עושי דברו הוא דבר מלך שלטון. גם כשלא זכו עוד לטעמי התורה רק בדרך אמונה. ואיתא בדברו מעריב ערבים. דכ' ויהי ערב ויהי בקר. בקר הוא אור התורה. וערב הוא התערובות במקום שצריך בירור. וע"ז נבראו בנ"י שנק' עדים כמ"ש אתם עדי. ועדות צריכין במקום שיש ספק והסתרות. וכ' השמים לה' בחי' מרע"ה שהוריד תורה מן השמים. והארץ נתן לבנ"א הוא עבודת האבות ובנ"י. כמ"ש ארץ מגוריהם כו'. פי' להוציא מכח אל הפועל הקדושה שנמצא תוך הטבע ועי"ז זכו אח"כ אל התורה. דכ' ושם דרך אראנו בישע אלקים דרשו חז"ל המשים אורחותיו היינו ליישר דרכים המעוקמין כמו שרמזו חז"ל המדליק נרות במבואות האפלים זוכה לישועת אלקים. ואחז"ל חבל על דאבדין שלא הרהרו אחרי. ואתה אמרת מה שמו מה אומר. למה הרעותה כו'. וח"ו שרצו חז"ל לדבר סרה על משה רבינו ע"ה. אך שהם ב' מדרגות. מדרגת האבות הי' האמונה לעבוד ה' בדרך זה שלא להרהר. ומדרגת מרע"ה הי' רק בתורה ובדעת. וכך הוצרך לו לידע כל דבר לאשורו. כמ"ש יודיע דרכיו למשה. אך הדור עדיין לא היו מתוקנים לדרך הזה כנ"ל:
3
ד׳בנוסח התפלה באתה יצרת עולמך מקדם. כי בר"ח יש התחדשות הבריאה כמו שעלה לפניו ית' במחשבה לברוא העולם. והוא הצורה של פנימיות העולם. בזכות השבטים. שהעולם עומד עליהם. ואיתא במדרשות בהפטורה דשבת ור"ח כל אלה ידי עשתה. וכ' התם כל אלה שבטי ישראל. לרמוז כי העולם עומד על הי"ב שבטים וכ"א ממשיך שער והתחדשות מיוחד בי"ב דברים שהעולם צריך להם. ואלה השערים הם הי"ב חדשים שבשנה. ואיתא במד' בפסוק מדי חודש בחדשו שלעתיד יעלו בנ"י לראות פני ה' בכל חדש ושבת כמו שהי' בג' רגלים [פי' כשיהי' מתוקן החטא שאז יהי' הר"ח ימים טובים כדאיתא בטור א"ח ה' ר"ח שע"י החטא לא נקבעו ליו"ט]. וע"ז מבקשים בר"ח יעלה ויבא זכרוננו לטובה. כי הקב"ה וב"ש לפניו הוה ועתיד הכל א'. והוא רואה שעתידין בנ"י לקבל פניו בכל ר"ח. ועתה בגלות אין לנו רק לאחוז בהמדרגות שהי' לנו מקדם כשבהמ"ק הי' קיים. ובמדרגות שעתיד הקב"ה לגלות לנו. וע"י האמונה והתשוקה לאותן המדרגות יכולין לעורר מהם הארות גם עתה. וכ' מדי חודש. מה לשון מדי. וי"ל כמ"ש חז"ל בפסוק והי' דראון לכל בשר על הרשעים שהכל יאמרו די ראי' זו. מכ"ש מדה טובה מרובה. שהכל יאמרו די לראי' אחת שיזכו בנ"י לעתיד להקביל פני אביהם שבשמים פ"א בחדש יאמרו די לכל הגלות שסבלנו בעולם. כמ"ש זה ה' קוינו לו כו'. וכ' ואל זה אביט כו' עני ונכה רוח וחרד על דברי. והם בנ"י שחרדים ע"ד ה' וביחוד הם הי"ב שבטים שצורתן חקוקה. והקב"ה כביכול מביט בהם. ובזכותם העולם עומד. ז"ש אל זה אביט. ומי שהוא עני ונכה רוח וחרד ע"ד ה' זוכה להיות לו התדבקות בהארות השבטים כדאיתא הבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם:
4