שפת אמת, שמות, וארא ד׳Sefat Emet, Exodus, Vaera 4
א׳תרל"ה
1
ב׳במדרש תנן אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק כו'. נראה כי ירידת בנ"י למצרים הי' הכנה לא"י כדאיתא במד' פ' שמות ג' מתנות ע"י יסורין א"י כו'. וכדאיתא מאן דנצח לחויא ליסב ברתא דמלכא והוא הנחש הסובב מבחוץ שלא כל הרוצה ליטול השם יטול. וז"ש הקב"ה למרע"ה וארא כו' הקמתי כו' לתת להם כו' ארץ כנען כו' ארץ מגוריהם. פי' בזוה"ק לשון יראה כי א"י הוא קבלת מלכותו ית' וכל מגמת אבותינו הי' על זאת. ונק' כנען מלשון סוחר ע"ש שהוא הארה הבאה ממרחק כמ"ש היתה כאניות סוחר כו'. ומקודם היו ת"י כנען והוא עכנא ונחש. ארור כנען. ולנחש נאמר ארור אתה כו'. וזהו שאמר הקב"ה למשה כי מוכרחין בנ"י לסבול גלות מצרים. וכשנגאלו הי' הכנה לדורות לצאת מכריכת זה הנחש הוא פרעה. ולכך תיקנו חז"ל לזכור יצ"מ קודם התפילה. שהוא הכנה לדחות המ"ז שבאים בכח הנחש הנ"ל. ואיתא בגמ' אבל עקרב פוסק. ואיתא בספרים [בס' אור ישראל מהרב המגיד ז"ל] כי נחש הוא מצד החמימות. רמז לדבר חם הוא אבי כנען. ועקרב מצד הקרירות כו' ע"ש. וזה לא ניתקן עדיין. לכן היצה"ר המקרר בעצבות ועצלות הוא גרוע ביותר. ואפשר שהוא עמלק דכתיב בי' אשר קרך בדרך. וזה לא ניתקן לגמרי עד שיהי' ה' וכסא שלם כו'. ונראה כי הגלות מצרים הי' רק להציל מזה העקרב כי כן נראה בלשון הפסוק ארמי אובד אבי וירד מצרימה כו' משמע שירידת מצרים הי' עצה להינצל מגלות היותר קשה ולבן ובלעם ועמלק הוא קליפה אחת כנזכר בזוה"ק [ואיתא לבן ביקש לעקור הכל ופרעה רק על הזכרים כו'. נראה שפרעה מצד הזכר כו' ונודע בספרים שכח הנקבה קשה ביותר כמו שכתב באוה"ח וגם נראה כי הנקבה מצד הקרירות כנ"ל] והקב"ה ברחמיו הצילנו על ידי ירידת מצרים כנ"ל. וכן לדורות כי לכל דבר שבקדושה צריכין מקודם לבוא לנסיון. והי' יציאת מצרים מפתח שיהי' כל ההסתרות מצד זה הנחש. ולכן מזכירין תמיד יצ"מ וכל המצות תלוין ביצ"מ כי הוא הכנה לכל כנ"ל. וכפי מה שזוכרין יצ"מ נפטרים מהסתר אחר כנ"ל:
2
ג׳מו"ז ז"ל הי' אומר כי עשר מכות נגד עשרה מאמרות ועי"ז באו אח"כ לעשרת הדברות כו'. דאיתא בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל כו' כדי להפרע מרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים. בוודאי להפרע מרשעים הוא פרעה דכ' בי' ואני ועמי הרשעים. ולתת שכר טוב לצדיקים היא התורה שנק' טוב שניתן לבנ"י. ופי' זה כי קודם החטא הי' יכול להבראות במאמר אחד. אבל הקב"ה ראה כי יחטא האדם ויהי' תערובת טו"ר. ולכן נחלקו אח"כ העשרה מאמרות שהי' בכלל ונפרטו צד הרע העשר מכות לרשעים. והטוב עשרת הדברות שהוא בפרט. ודיבור לשון הנהגה כמ"ש בזוה"ק ע"פ ודברת בם להתנהג כל המעשים ע"פ דברי תורה ע"ש. ולהביא הקדושה בפרטות בכל מעשה. צריכין מקודם לתקן צד הרע עשר מכות. ולכן יצ"מ הכנה לכל המצות כדכתיבנא לעיל:
3
ד׳הן בנ"י ל"ש אלי. מקשים כי בנ"י ל"ש מרוב עבודה. אבל נראה כי לא הי' יכול פרעה הרשע לקבל דבורו של משה אם לא ע"י בנ"י וכיון שבנ"י לא שמעו איך ישמעני פרעה. ולכן צירף עמו אהרן:
4
ה׳במדרש ראה נתתיך אלהים לפרעה מי זה מלך הכבוד כו' לולי שאמר שלמה זה ביקשו לרוץ ראשו כו' בו"ד אין משתמשין כו' והקב"ה אמר למשה נתתיך אלקים כו'. פי' זה כי זה נק' מלך הכבוד מה שהכבוד בידו לתתו לאחרים. כי זה שמכבדין אותו אינו נק' בזה מלך הכבוד. אדרבא הוא מקבל מן הכבוד והכבוד עושהו למלך. וכן הרשעים שהם ברשות לבם נקראו חסרי לב. כי אין להם הלב. רק אדרבא הלב מושל בהם. רק הצדיק שלבו ברשותו הוא יש לו לב. ושלמה המלך ע"ה שנתן לו הקב"ה הרבה כבוד. הודיע זה לבני אדם. כי זה כבודו של הקב"ה מה שנותן הכבוד לאחרים. ואיתא הממליך מלכים ולו המלוכה. כי בזה שנותן מלכות לבו"ד. ניכר שהוא המלך. וזהו שהראה הקב"ה למרע"ה כי הי' תמה על הד' מלכיות למה נתן הקב"ה מלוכה להם. וע"ז התירוץ כי אדרבא מזה ניכר מלכותו ית'. כי בו"ד ירא למסור המלכות לאחר כי יטלנו מידו. אבל מלך האמת נותן מלוכה לאחרים. ועכ"ז אין המלוכה יוצא מתחת רשותו. כי הוא המלך באמת. ונק' מלך הכבוד כנ"ל:
5