שפת אמת, שמות, ויקהל י״זSefat Emet, Exodus, Vayakhel 17
א׳תרנ"ה
1
ב׳במדרש אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו. ע"ש שדורש על בצלאל שעשה המשכן. דהנה בשבת כתיב לא תבערו אש כמ"ש במ"א. דיש אור המאיר ואור שורף. ובימי המעשה הוא בחי' שורף כי האור שכ' בכל יום וירא אלקים כי טוב הוא בהסתר. כמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר. וצריכין לברר האור ע"י הבדלה וביעור הפסלות. וזה הי' מלאכת המשכן להוציא כלי למעשהו. והוא בכח האש דאיתא אש באיש ואשה. ובכח זה האש יכולין להוציא מכח אל הפועל כלי למעשהו. אבל בשבת שנק' חותם בו מתגלה השם שיש באיש ואשה. והוא אור המאיר והוא בחי' אהבה שאינה תלוי' בדבר. ונקראת נחלה שאין לה הפסק. ועל נקודה זו נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות כו'. ובימי המעשה צריכין לעורר האהבה בכח האש. וז"ש סמכוני באשישות באיש ואשה. והטעם כי חולת אהבה אני בגלות ובימי המעשה ימי החול נק' חולת אהבה שאינה אהבה שלימה שאינה תלוי' בדבר כמו בשבת:
2