שפת אמת, בראשית, מקץ ט״וSefat Emet, Genesis, Miketz 15
א׳תרמ"ה
1
ב׳ב"ה
2
ג׳במדרש קץ שם לחושך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה. כי אור שנברא בששת ימי בראשית הי' מאיר מסוף העולם ועד סופו והי' למעלה מן הזמן והצמצום וראה הקב"ה שאין העולם כדאי ע"י החטא וגנזו לצדיקים. והגניזה הוא שבכל היגלות הארה מאותו האור. תיכף יורד עמו איזה הסתר וחושך. כמ"ש במ"א שע"ז רומז החלום שאחר פרות הטובות מיד עולות אחריהן פרות הרעות. ולכן כשצריך האדם להשיג איזה הארה צריך מקודם לעבור על הסתרות חושך הנ"ל. והוא בירור הטוב והרע שנעשה אחר החטא וע"ז מברכין על אור וחושך בבוקר ובערב שצריכין להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום שמכל זה נתברר הטוב. אכן בנ"י בקבלת התורה נתעלו ממדריגה זו ולכן אחר ברכת המאורות קבעו ברכת התורה שהוא למעלה מהזמן. והתערובות והחושך אין לו מגע במה שהוא למעלה מהזמן. אכן א"י להשיג מדריגה זו עד שמתקנין מקודם דרך הנ"ל. וזה הי' הקדמת גלות מצרים. עד שזכו אל קבלת התורה:
3