שפת אמת, ויקרא, אחרי מות י״גSefat Emet, Leviticus, Achrei Mot 13
א׳תרנ"ג
1
ב׳בפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. פי' חז"ל לעוה"ב דבעוה"ז סופו מת. כי המצות הם מתקנים צלם האדם הפנימי רמ"ח ושס"ה. וכשזוכה אדם לזה המלבוש אין מיתה שולט בו כמו שהי' לאדה"ר קודם החטא. אך אחר החטא נתלבש בגוף שיש בו מיתה. וע"י המצות זוכין למלבוש הראשון. וגם פי' זה נכלל באשר יעשה אותם פי' באמצעיותם נעשה ציור האדם. וגם כפשוטו שע"י המצות נעשה כלי לקבל חיות שאין בו מיתה כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים. א"כ לא שייך מיתה. רק שע"י החטא נאבד מאתנו כלי הראשונה ובעוה"ב נזכה לזה בהכנת המצות. וכתיב כאן יעשה. וכתיב התם עין לא ראתה כו' יעשה למחכה. הרמז כי עין הוא ציור ודמות. ועתידין בנ"י להתלבש בציור רוחניי שאין מושג לשום ברי' כמ"ש זולתך. וכמ"ש ז"ל שעתידין בנ"י לומר לפניהם קדוש. והכל באמצעיות המצות בעוה"ז. והנה שבת אמרו חז"ל שהוא מעין עוה"ב ולכן נתגלה בו מעין ציור וצלם הנ"ל לכן אמרו אין דומה מאור פניו של אדם כו':
2