שפת אמת, ויקרא, אחרי מות י״זSefat Emet, Leviticus, Achrei Mot 17
א׳תר"ס
1
ב׳בפסוק כמעשה ארץ מצרים כו' ל"ת ובמד' כשושנה בה"ח כו' קשה לבעליו ללקטו כו'. דכ' ב"פ אני ה' אלקיכם. שבנ"י צריכין עזר מקודש הן בסור מרע שלא להתערב במעשה הרשעים. וכמו שקשה יצ"מ להוציא את בנ"י מתערובת המצרים. כמו כן סיפא דקרא כתפוח בעצי היער כו' דודי בין הבנים שקשה להכיר את הקב"ה בעוה"ז הטבעיי. ולכן כתי' אני ה"א כמעשה א"מ כו' לא תעשו בזה הכח שנתן לנו הקב"ה מצות ל"ת. כמ"ש במד' שלשה שגבר עליהם יצרם ונשבעו. כמ"ש מגדול עוז שם ה' בו ירוץ כו' ונשגב. וכמו כן משפטי תעשו כו' כתי' אני ה"א שמסייע לאיש ישראל שיוכל להתדבק בו ית' בעוה"ז בכח המצות עשה. והקב"ה כביכול מתפאר בבנ"י שהם נשמרים בעוה"ז מתערובות ומתדבקין בו בעוה"ז. ובוודאי כאשר בחר הקב"ה באדם לשלחו לעוה"ז נטע בו כח התגברות ולכן כתיב ברכו ה' מלאכיו בתחתונים הכתוב מדבר ונק' גבורי כח. שדרך המלך להעמיד הגבורים במקום חוזק המלחמה. ולכן המקומות שישבו שם ישראל היו מקולקלים ביותר:
2
ג׳את משפטי תעשו כו' ללכת בהם. ואח"כ כחי' אשר יעשה כו' האדם וחי בהם. פרשנו כי המצות נותנין קדושה ודביקות לפניהם ולאחריהם. וצריך האדם להתדבק במצוה ע"ד ללכת בה כל היום. וכשעושה המצות ע"ד זה שישאר בו חיות מן המצוה כל היום כמ"ש ומצותי תצפון אתך. וכמו כן קודם המצוה להיות משתוקק כל היום לעשות מצות ה' והכנה זו כל היום אל המצוה נותן לאדם חיות. לכן כתי' אשר יעשה לשון עתיד. וחי בהם גם קודם העשי'. כי המצות הם עצות להתדבק בהשי"ת. והוא בעובדא ומעשה כדי להתקדש ע"י המצוה כל המעשים כענין שאמרו כל שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא. וכן צריך להיות רצון האדם שע"י המצוה יתקן כל המעשים כי היד המנחת תפילין מתקדשת בכל הפעולות שנעשה ע"י הידים. וכן הוא בכל המצות. זה ללכת בהם:
3