שפת אמת, ויקרא, אחרי מות ח׳Sefat Emet, Leviticus, Achrei Mot 8
א׳תרמ"ד
1
ב׳בפסוק תשמרו ללכת בהם. פרש"י שלא ליפטר מהם כו'. דכתי' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. פי' עפמ"ש חז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים. א"כ עיקר החיות הוא כשעוסקין בתורת ה' ומצותיו. וכל מה שהאדם מכניס כוחו וחייו בעסק המצות ניתן לי חיות חדש. והחיות הזה הוא במדרגה גבוה מחיות שהי' לו בראשונה וכמ"ש וקוי ה' יחליפו כח. וכן הוא תמיד שיש כמה מדרגות בענין החיים כמו שיש חילוקים במדרגות הצדיקים. וצריך אדם להתעלות תמיד ממדרגה למדרגה ויש לו תמיד תורה חדשה וחיות חדש. וזה ללכת בהם. וחי בהם. הרי הוא אומר ולא תקיא הארץ כו' כאשר קאה כו' הגוי אשר לפניכם. והיתכן שיהיו חשודין בנ"י להיות כטומאת האומות. אך הכל לפי המדרגה כי האומות הי' להם רק ז' מצות ובהזידם לעבור עליהם קאה הארץ אותם. וכפי החוק שהי' להם ויצאו מזה החוק. לא סבלה אותם הארץ. כן בנ"י לפי החוקים השייכים להם צריכין לשמור את חוקם שתסבול הארץ אותם. וכן שייך בכל פרט כפי מה שמתעלה יש לו חוקים ותורות מה שלא הי' לו מקודם. וז"ש ובתורתו יהגה. נק' תורתו כמ"ש. וכן מצינו במשנה שמעשיו מרובים מחכמתו. ותמהו איך יכולין לעשות יותר מהחכמה. אכן האמת ה' יתן חכמה. ויש בכל בריאה נקודה מחכמה דכתי' כולם בחכמה עשית. ואותה הנקודה צריכין להמשיכה ולהרחיבה שתתפשט בהרבה מעשים להמשיך הכל אחר זאת הנקודה. ואז יש ברכה על זו החכמה וניתוסף לו חכמה בכל עת. נמצא ע"י שינוי מעשה ניתוסף החכמה. ואח"כ [*צריכין] לתקן המעשים כפי חכמה זו ואח"כ יש עוד חכמה. וזהו ללכת בהם:
2