שפת אמת, ויקרא, בחוקתי ט״וSefat Emet, Leviticus, Bechukotai 15
א׳תרנ"א
1
ב׳אם בחקותי תלכו כו' ונתתי כו' ועץ השדה יתן פריו. ודרשו חז"ל אפילו אילני סרק עתידין לעשות פירות. ועוד בת"כ שברכות אלו יהיו כמו שהי' בזמן אדה"ר ע"ש. והענין הוא כי ע"י התורה צריכין לתקן החטא להוציא אדמה מארורה שנעשה ע"י החטא. שבאמת הכל תלוי באדם שהוא עולם קטן. וע"י שנתערב בו פסולת ממילא גם בעולם קוץ ודרדר תצמיח. ועיקר התיקון בחקותי תלכו שהוא היפוך חטא הראשון מעץ הדעת והייתם כאלקים יודעי. אבל העיקר הוא לעשות רצונו ית' ולא השכלת הדעת בלבד. ולכן אבותינו הקדימו נעשה לנשמע לברר שהעיקר העשי'. ולא מה שהדעת מסכים כי זה הדרך מסוכן שיש בו תערובת טו"ר. אם כי הדעת מתנה טובה היא אבל להיות בטל אל העשי' היינו כשלומד לשמה ע"מ לעשות. ולשון ע"מ. פי' שאינו סומך על בינתו וח"ו אם יסור לבו ע"י הדעת מבטל כל דעתו ואינו רוצה ללמוד ולהבין רק בתנאי לעשות ואז תלמודו מתקיים בידו ובא לידי מעשה. ולימוד זה נק' עמלים בתורה לייגע עצמו לעמוד על רצונו ית' שלא יהיה שגגת לימוד עולה זדון. וע"י שמירת החוקים כנ"ל מתקנין חטא הראשון ומתברר הטוב מתערובת הפסולת. וממילא נתקן כל העולם. ובמדרש חשבתי דרכי כו'. הוא ענין רצוא ושוב כי באמת צריך האדם לחפש בדעתו כפי השגת ידו. אבל בכל עת צריכין לחזור להיבטל אל חקות הבורא ית"ש. והוא ענין ימי המעשה חשבתי דרכי כו' ובשבת ואשיבה רגלי כו' אבל באמת ב' עבודות אלו הם נוהגין תמיד. והעיקר הוא העזר אלקי מתורה ומצות וז"ש דוד והיו רגלי מביאות אותי כי תכלית כל העבודות לזכות בסוף לסייעתא דשמיא:
2