שפת אמת, ויקרא, אמור י״גSefat Emet, Leviticus, Emor 13
א׳תרמ"ד
1
ב׳במד' אמרות ה' א"ט כו'. פי' מה שהבטיח הקב"ה לבנ"י בעת שהקדימו נעשה לנשמע שהי' כענין המשל שכיבדו בני המדינה את המלך והבטיח להם והקב"ה שהוא אלקים חיים ומלך עולם אמירתו אמת. לכן אע"פ שנפלו בנ"י אח"כ ממדרגה הראשונה. מ"מ נשאר בהם מקום תיקון ע"י הכהנים כו'. והנה אמירה היא חטיבה כמ"ש א"ה האמרת וה' האמירך כו'. ודרשו חז"ל עשנו חטיבה א' שהוא התקרבות ודביקות והיינו שנטע בתוכנו חיי עולם שיש בכל לב ישראל דברי תורה וזה האמירך ממש. וכן את ה' האמרת שזכו בנ"י במעשיהם להפיק רצון מהשי"ת ושיתן להם התורה. וע"ש בפ' תבוא בא"ע:
2
ג׳במצות ספירת העומר כבר כ' במ"א שעל אלה הימים נאמר יודע ה' ימי תמימים דרשו חז"ל כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. וכמ"ש במד' אימתי הם תמימים כשעושין רצונו של מקום. כי התמימות הוא הדביקות בהשורש שזה עיקר מצות העומר לתת הראשית להקב"ה ונמשך ברכה ודביקות להשורש ע"י הפרשת הראשית עד סופו. וכמו כן בזמן הזה שהוא עיקר גידול התבואות ואילנות לכן צריכין להתדבק בהשי"ת בימים אלו והם הכנה על כל השנה. וכמו כן בדורות. בימים אלו אחר יצ"מ שנמשכו בנ"י אחר הקב"ה במדבר כדכתי' זכרתי לך חסד נעוריך. ובוודאי מדזה נשאר זכירה בשמים לדורות ממילא יש התעוררות בנשמות בנ"י להתבטל אליו ית' בימים אלו. לכן כתי' וספרתם לכם כי הזמן מוכשר עתה לכך. ולאשר דור המדבר היו באמת תמימים שהרי נמשכו אחריו כבהמה כדכ' במד' בפ' משכני אחריך נרוצה. לכן זה הזכות עומד לפניו ות' כמ"ש יודע ה' כו' ונחלתם לעולם תהי' שנשאר התעוררות הימים האלו בכל שנה ושנה. וכמו שהי' אז מעשה זו הכנה לקבלת התורה כמ"ש אח"ז הביאני המלך חדריו כו'. כמו כן כפי הבירור וחיפוש ותשוקה אליו ית' בימי הספירה בכללות ישראל וכמו כן בפרט כך זוכין אח"כ בשבועות לקבל הארה חדשה מקבלת התורה:
3
ד׳בפ' מועדות הקדים ונקדשתי בתוך בנ"י. כי עיקר הקדושה יכולין לקבל בהמועדות כמ"ש מקראי קודש. ושבת קודש היא לכם. ובזמן המקדש בוודאי קבלו נפשות ישראל קדושה בהיותם רואים פני ה' במקדש ג"פ בשנה. ובשבת כתי' שבת היא לה' בכל מושבותיכם כי במועדות היו צריכין לעלות ולמצוא שם הקדושה ובשבת יש בכל מושבות וגם בגלות כמ"ש חז"ל על שבת נחלת יעקב אביך נחלה בלי מצרים ויכולין למצוא קדושה בשבת בכל מקום. אכן כל הקדושה שבמועדות הכל תלוי בקדושת נפשות בנ"י בעצמותם כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י ממש וחז"ל דרשו על מצות מסירת נפש בג' עבירות שיש מקומות בנפש ששם עיקר החיות כדמצינו רמ"ח מצות נגד רמ"ח אברים. ויש אברים פשוטים ויש שנשמה תלוין בהם. וכמו כן הגם דאומרים בכל מצוה אשר קדשנו מ"מ יש מצות שעיקר הקדושה תלוי בהם כענין ג' עבירות אלו. ויש מוח לב כבד. יתכן לומר נגד ע"ז ג"ע ש"ד. ואיתא בכ"מ שיש גדר ערוה א"מ קדושה. והיינו שכפי מה שמוסר נפשו בעבור שמו ית' א"כ המצוה עליו כחומה וגדר שבאין אופן לא יעבור ומוסר נפשו ממש. לכן שורה בו הקדושה שיש קבוע בנפש ישראל ורק החומר מכסה על הפנימיות וכפי הגדר במוח ולב ונפש כנ"ל מתגלה הקדושה ומי שמוסר נפשו בוודאי נעשה קדוש. ולא לחנם נאמר עליו ונקדשתי. וכפי מה שהיו בנ"י מוכנים לג' קדושות הנ"ל בנפשותם כך זכו לעלות ג"פ בשנה לבהמ"ק:
4