שפת אמת, ויקרא, אמור י״דSefat Emet, Leviticus, Emor 14
א׳תרמ"ה
1
ב׳במד' לתחתונים ב' אמירות אמור ואמרת כי אותן שהקב"ה מקרבם אליו נותן להם הארה מלמעלה וגם נותן להם כלים להיות מוכנים לקבל ההארות הבאות להם. וכ"כ והכהן הגדול כו' אשר יוצק על ראשו כו' ומילא כו' ידו ללבוש כו' הבגדים. שזה הכ"ג ניתן לו גדלות הן בהכנת כלי הגוף שנתגדל מכל אחיו כמ"ש במד' מזה. והיינו שיתרומם מלבוש הגוף. וגם ניתן בו נשמה יתירה מלמעלה. ועל ב' אלו כתי' בכל עת יהיו בגדיך לבנים תיקון הגוף לכן כתיב בו בכל עת והוא מעין עבודת ימי המעשה. ושמן על ראשך היא הנשמה הבאה בשבתות ובמועדים. והכהן הגדול הי' בו ב' אלו המדריגות בהתגלות כנ"ל:
2
ג׳בענין שנאמרה שבת בין המועדים. י"ל כי מלבד מה דשבת קבוע וקיימא מ"מ יש לבנ"י חלק בקדושת השבת אשר תלוי בהם כמ"ש זכור כו' יום השבת לקדשו מכלל דתלי' בהם קדושת השבת וכתי' כי בו שבת. ובשמור כתי' כי עבד היית וכן אומרים זכר ליצ"מ. ומצד זה מיוחד השבת לבנ"י. ובקידוש אומרים זכרון למ"ב תחלה למקראי קודש זכר ליצ"מ. ג' אלו הם בחי' עולם שנה נפש. ובכולם נמצא קדושת השבת מה שקבוע וקיימא ונותן קיום לכל הבריאה זהו זכרון למעשה בראשית. ונותן קדושה בזמנים ולכן הקדים השבת למועדות כי בכח שנמצא קדושת השבת בזמן זכו בנ"י להוסיף להם עוד מועדות וזהו תחלה למקראי קודש. ובנפש היא נשמה יתירה שיורד לבנ"י בשבת. וזהו בחי' נפש שאינו דומה מאור פניו של אדם בשבת לבחול. וזהו זכר ליצ"מ שע"י הארת הנשמה יתירה נעשין בן חורין:
3
ד׳בענין המשך פרשת הנרות ולחם הפנים אחר המועדות. נראה כי גם במועדות נמשכו הברכות והשפע כמו שנמשך ע"י השמן והחלות. דהנה ג' דברים היו בהיכל. שלחן ומנורה ומזבח הקטורת. והמה בחי' הג' כתרים כתר תורה וכהונה ומלכות. והם ג' הברכות שבברכת כהנים. יברכך היא בחי' שלחן מלכים וי"ב הלחם היו ממשיכין הברכה לכל העולם. ובמנורה היא יאר ה' פניו שהיא בחי' התורה שנק' אור. והקטורת הם כתר כהונה בחי' נשיאות כפים ופריסת סוכת שלום ענני הכבוד וענין הקטורת הכל ענין א' הוא. וכמו כן בג' מועדות נמשכו אלה הג' ברכות כי בפסח נכנסו בנ"י להיות עבדי ה' לקבל עול מלכותו לכן הוא ר"ה למלכי ישראל והיא ברכת העושר. לכן בפסח על התבואה ומצות הפסח באכילת פסח ומצה. וחג השבועות הוא קבלת התורה בחי' המנורה ז' קנים ע"ש שבעה שבועות שהחג נק' על שמם. וסוכות הוא כתר כהונה עננים בזכות אהרן כנ"ל. ואיתא כתר שם טוב עולה ע"ג הוא בחי' השבת שכולל ועולה על כל ג' בחי' הנ"ל. ונק' שם טוב כי שבת סהדותא איקרי כדכתי' ביני ובין בנ"י אות היא כו' ויש בו ג' ברכות הנ"ל לכן יש שלש סעודות מול ג' ברכות הנ"ל. ומצות סידור לחם הפנים הי' ב' מערכות של ששה לחמים. ויתכן לרמוז על ששת ימי המעשה. שכולם יש להם שורש בשבת. וגם לרבות השפע בעליונים ובתחתונים כדכתיב אענה את השמים והם יענו אה"א וכתי' ששת ימים עשה ה' אה"ש ואת הארץ א"כ יש שש ושש. ועיין בז"ת תחלת מגלת רות. וכתי' ביום השבת ביום השבת יערכנו היינו כמ"ש שבת בשבתו. שיש שבת למעלה משבת דכתי' שבת היא לה' בכל מושבותיכם כי עיקר השבת הוא בצדיקים שלמעלה בכל מקומות מושבותיהם וכל מצות השבת כפולה כדאיתא במדרשים. ע"י שהשבת מעלה ומחבר מדרגה תחתונה לעליונה ועליות אלו אין להם סוף וכעין זה דרשו חז"ל בכ"מ דכתי' לשון כפול נתון תתן אפי' מאה כו':
4