שפת אמת, ויקרא, אמור כ״זSefat Emet, Leviticus, Emor 27
א׳תרנ"ט
1
ב׳בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י כו' המוציא אתכם מא"מ. פרש"י מת"כ ע"מ כן ע"ש. פי' בכל עת שאיש ישראל מס"נ בעבור קדושת שמו מתעורר יצ"מ כי תכלית יצ"מ להיות לכם לאלקים. ובמסירת נפש מקבל עליו אלקותו ית' מתעורר כח יצ"מ. ובזה הכח יכול למסור נפשו בפועל. והנה כתיב בתוך בנ"י כי הקדושה גנוזה בכלל ישראל כמ"ש חלק ה' עמו ואחז"ל בי עשרה שכינתא שרי' פי' בי עשרה כשנעשין באמת א' בלב א'. דכתי' תוך בנ"י הוא הלב כי הנפשות קרובים רק החומר מעכב התאחדות. אבל כשמוסר נפשו ניטל הגשמיות אז בא לכלל ישראל באמת אז ונקדשתי. ולכן תיקנו חז"ל יצ"מ בק"ש שע"י קבלת מלכותו ית"ש במס"נ בפ' שמע ישראל ובאין אל האחדות נזכר כח יצ"מ:
2
ג׳סמיכת פרשת המנורה אל המועדים כי כמו שז' נרות המנורה במקדש האירו לכל העולם. כן בזמן יתכן כי השבת הוא המנורה נ' שבתות בשנה כחשבון הפרחים וגביעים וכפתורים וז' הנרות ע"ה. וז' המועדות ב' ימים של פסח ושל סוכות ועצרת ור"ה ויו"כ הם ז' הנרות. אשר הארת השבת מתפשט בז' המועדות. וכמו כן בנפש ז' חללים שבראש מאירין לכל הנפש. וכמו כן ז' הצדיקים המאירים לכל הנפשות:
3