שפת אמת, ויקרא, אמור כ״וSefat Emet, Leviticus, Emor 26
א׳תרנ"ח
1
ב׳במד' שור או כשב כו' אדם ובהמה תושיע דין אדם ובהמה שוין מיום השמיני והלאה וביום השמיני ימול. כי הנה סדר הבריאה החי מתבטל אל המדבר. והאדם שהוא המדבר מעלה הכל אל השורש. כמ"ש שכולן נבראו לשמשני ואני לשמש את קוני. א"כ הב"ח שמתקדש לקרבן על המזבח נתעלה יותר מדרך הטבע להיות קרבן לה' לכן הוא בשמיני כמו המילה בשמיני ע"י. שהוא מדרגה למעלה מן הטבע כמ"ש מי יעלה לנו השמימה. כמו כן מיום השמיני והלאה ירצה. ולכן בשחוטי חוץ כתי' דם יחשב. כשופך דם אדם. לפי שכשנתקדש לקרבן נתעלה לבחי' אדם כנ"ל:
2
ג׳בפרשת לחם הפנים. ביום השבת ביום השבת יערכנו. היינו שבכל שבת יש סדר מיוחד. והנה בתורה נברא העולם ולכן יש ג"ן סדרים דאורייתא שבאלו הסדרים מתחדש סדר מיוחד לכל שבת וגם בכל יום שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום מ"ב אבל הוא באמצעות התורה והשבת אין טוב אלא תורה. וכן שבת דכתי' בי' טוב להודות כי שער התורה נפתח בשבת. והקב"ה רצה לזכות את ישראל להיות כל הסדרים מתנהגים לפי עבודת בנ"י ולכן כתי' מאת בנ"י ברית עולם. וכ"כ בשבת ושמרו בנ"י כו' לעשות אה"ש לדורותם ברית עולם. פי' שבנ"י יקשרו זה הברית להמשיך הארה מן התורה לקיום העולם וגם בנ"י נכללו בפי' בטובו שנקראו טובים כדאיתא בגמ' יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים ע"ש במנחות דף נ"ג וכמ"ש בזוה"ק דכולא ברכאין בשביעאה תליין. וזה נמסר לבנ"י לפתוח מקור הברכה כנ"ל:
3