שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול א׳Sefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 1
א׳תרל"א
1
ב׳ב"ה פ' צו שבת הגדול
2
ג׳אא"ז מו"ר זצלל"ה הגיד טעם שם שבת הגדול כי בגמ' אנשי כנה"ג שהחזירו עטרה ליושנה כו'. וקשה שהרי שם גדול הי' גם מקודם ורק הגבור והנורא החזירו. אך שע"י החזרת גבור ונורא נתברר שגם אלו רק בכח גדולת רחמיו ית'. ובגמ' גדולה זו מעשה בראשית ג"כ הפי' כנ"ל שע"י שהבריאה נראה מתנגד למלכות השי"ת רק ע"י הצדיקים שמבררין שכל הטבע ע"י חיות השי"ת זה בחי' גדולה. ושבת מעיד על זה. ובשבת זה מצוה ראשונה שעשו כלל ישראל. וכתב הרמב"ם ז"ל שאברהם אע"ה הי' מצפה שיהי' אומה שלימה שיעידו על מלכותו ית' והבטיחו השי"ת ואעשך לגוי גדול ובשבת זה שעשו בנ"י מצוה ראשונה ביחד נתברר זה לכך נקרא שבת הגדול. וגם אברהם אע"ה נקרא אדם הגדול כו'. גם אמר כי משבית גיאות וגדלות אחר שמבלעדי מלכות השי"ת והוא השבתת חמץ ע"ש מתק לשונו. ובאמת שבת נקרא ע"ש השביתה שכל דבר חוזר ומתדבק בשורשו. וג"כ נק' ע"ש השבתה כי בגסות אין אני והוא יכולין לדור. ועיקר שבת לברר זה שגם מה שנראה נפרד וכח בפ"ע. הוא רק מהשי"ת. כמ"ש במזמור שיר ליום השבת מה גדלו מעשיך כו' מאוד עמקו כו' [ויש עומק רום ועומק תחת וזהו מאוד עמקו כמ"ש טוב מאוד כו' והבן]. בפרוח רשעים כו' לברר כי חיות הכל מהשי"ת וזהו בחי' גדולתו של יוצר בראשית [וכן מ"ש גדולים מעשי ה' שיש גם בעשיה דרושים לכל חפציהם כי איש בער לא ידע כו'. ואתה מרום לעולם ובמד' קדושים לעולם ידך בעליונה שיש בכל דבר חיותו ית' כמ"ש שם בדברי אא"ז מו"ר ז"ל]:
3
ד׳עוד י"ל על שבת הגדול כי גם מקודם שמרו שבת כמ"ש במד' כי משה רבינו ע"ה תיקן להם. אך הי' בלי ציווי וגם היו משועבדין תחת יד מצרים. ועתה דכ' החודש הזה לכם כו' משכו וקחו ובזוה"ק משכו יומין עלאין לתתאין כו' בפ' פנחס ע"ש. כי יש שבת עליון כמ"ש מעין עוה"ב יום שכולו שבת. וע"י מצות שבת מתדבקין שומרי שבת בשורש השבת. ובשבת זה שקיימו מצוה ראשונה וכל מצות תלוין בכל אחד מהם כמ"ש תרי"ג מצות התלוין בה לכך נק' שבת הגדול כנ"ל. [נשכח ממני סיום הדברים בזה]. משכו הוא בחי' שבת אמונה להיות נמשך אחר השורש. ממילא משכו ידיכם מע"ז כי יתפרדו כל פועלי און. ומסתמא יש זה בכל שנה שיכולין בשבת זה להתדבק בשבת עליון הכנה לגאולה כמ"ש אא"ז מו"ר ז"ל ע"ש:
4