שפת אמת, ויקרא, צו כ״בSefat Emet, Leviticus, Tzav 22
א׳תרס"ד
1
ב׳ב"ה מפ' צו ושבת הגדול
2
ג׳במד' זה קרבן אהרן כו'. אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים כו'. בלשון זה השפיל ויצא העגל הזה. בלשון זה ירים. עוד שם חביב קרבן אהרן כנשיאים דכתיב בהו זה קרבן נחשון וחביב קרבן נשיאים כשירה דכ' זה אלי כו'. הענין הוא דכתיב זה לעומת זה עשה האלקים. כמו שיש סדר מיוחד בקדושה כמו כן יש לעומת זה הנהגת הטבע שמזה נמצא הסתרת הסט"א בעולם. ועבודת בנ"י להשפיל כח הסט"א ולהרים סדר ההנהגה המיוחדת בקדושה. ובני ישראל זכו לזה ביציאת מצרים והוא ג"כ בחי' החודש הזה לכם. וגם בעבור זה עשה ה' לי שיתגלה סדר המיוחד לבנ"י. ובנ"י הכירו זאת על הים ואמרו שירה זה אלי. וזה הסדר מתחדש בכל י"ב חודש בכח י"ב השבטים וזה קרבן הנשיאים. ולכן חשוב קרבן ציבור שדוחה את השבת לפי שחנוכת הנשיאים הי' לגלות הי"ב שערים שמאירין לכל העולם. ומעין זה מתחדש בכל יום. וע"י עבודת הכהן העובד ה' במקדש מתחדש ההנהגה הפנימיות כמ"ש מחדש בכל יום מעשה בראשית. ולכן גם החביתין דוחה שבת וחשיב קרבן ציבור. וגם כל עובד ה' תכלית העבודה להשפיל כח הסט"א ולהרים כח הקדושה. ואיתא הנפש דומה להקב"ה מה הקב"ה דן העולם הנפש דן את האדם. וצריך להשפיל כח הגוף ולגבור כח הנשמה זה ישפיל וזה ירים כנ"ל. כי ב' הסדרים אשר בכלל העולם הם בפרט כל איש ישראל. כי הגוף הנהגה בטבע. והנפש הנהגה הפנימיות ולכן הוא עולם קטן שהכל תלוי עליו לקרב ולרחק:
3
