שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״דSefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 14
א׳תרמ"ז
1
ב׳בענין שם שבת הגדול כתבתי במ"א עפ"י המדרש אמרה שבת לפני הקב"ה לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג והשיב כנס"י יהי' בן זוגך. נמצא כשיצאו בנ"י ממצרים להיות עם השי"ת נתגדל ונשלם השבת. והענין הוא כי בכל דבר יש בחי' דכר ונוקבא וכפי הכנת המקבל נתגדל כח הנותן. והשבת כתיב בו ביני ובין בני ישראל אות הוא. נמצא כי יש בו חלק להשי"ת וחלק לבנ"י לכן נקרא שלום שמחבר עליונים ותחתונים. ופ"א כתיב הטעם כי בו שבת והוא חלק הנותן. ופ"א כתיב וזכרת כי עבד היית כו' על כן צוך כו' לעשות כו' השבת והוא חלק השבת מצד בנ"י המקבלים. ועל ב' אלו אומרים בקידוש ושבת קדשו כו'. ואח"כ זכר ליציאת מצרים ושבת קדשך כו' הנחלתנו שהוא החלק שדבוק השבת בעצמינו. וזה נגמר בשבת הגדול. ועיין בזוה"ק ויקרא ה' א' בפסוק גדול ה' כו' בעיר אלקינו כו' מסטרא דאיתתא נק' גדול ע"ש. כמו כן בזה כפי הכנת מקבלי השבת. נתגדל השבת:
2
ג׳וכתיב גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. כי במעשה בראשית יש חכמה עד אין שיעור. וכפי הרצון של בני אדם להתבונן במעשה הבורא ית' כך מתגלה החכמה וזה נמצא רק בבנ"י. ובאמת השבת ניתן ע"ז להיות יום מנוחה להתבונן במעשה הבורא ית'. שע"ז הוסד המזמור ליום השבת מה גדלו מעשיך כו'. ומקודם היו נסתרים נפלאות הבורא תוך הטבע. וע"י הנפלאות ביצ"מ ששינה השי"ת הטבע בעשרה מכות יצא מכח אל הפועל כבוד מלכותו ית'. ובנ"י ע"ז נבראו לברר מלכותו ית' בעולם. כמ"ש עלינו לשבח כו' לתת גדולה ליוצר בראשית כו'. וזה עיקר השבת שנקרא סהדותא שע"ז נברא העולם כמ"ש מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא. ויתכן שזה הרמז מה שדורשין בשבת הגדול. שכשקיבלו בנ"י מצוה הראשונה בזה היום והוא הכנה לדורות וכמו שניתנה תורה בשבת כן קיבלו המצות בשבת והקדימו קבלת המצות כענין שנאמר עושי דברו והדר לשמוע. וכתיב נר מצוה ותורה אור. ונר הוא הקבלה לאור כן המצות מתקנים רמ"ח איברים להיות כלי מוכן לאור תורה. ואמת כי המצות הם תיקון העשי' שאין לך דבר שאין בו מצוה. וע"י המצות יודעין בנ"י לדרוש מעשה בראשית. כמ"ש דרושים לכל חפציהם. וזה תכלית השבת ונקרא שבת הגדול. ובו הזמן לדרוש ולברר כח הבורא בכל מה שברא:
3