שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״חSefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 18
א׳תרנ"ב
1
ב׳ב"ה צו שבת הגדול
2
ג׳בענין שם שבת הגדול שהוא מנהגן של בנ"י. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר שהוא בחי' אאע"ה שנקרא אדם הגדול בענקים שנתאוה תמיד להיות אומה שלימה לעבוד אל אמת. ועתה שקיימו בנ"י מצוה ראשונה נק' על שמו ע"ש. דהנה כתיב ואעשך לגוי גדול ונתקיים עתה כמ"ש ואבדיל אתכם כו'. ובזוה"ק איתא איך נקראו בנ"י גוי גדול והלא אתם המעט. ותי' דכל האומות מתערבין אלו באלו ובנ"י עומדין ביחוסן נק' גדול. לכן כשהבדילנו מן האומות נק' גוי גדול. וגם כמ"ש ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים כו'. א"כ במצוה ראשונה נקראו גוי גדול. וכן כתיב לגוי גדול אשימך שם. ועיקר פי' גדול הוא ההנהגה שמנהיג הקב"ה אותנו למעלה מן הטבע וזה נעשה ביציאת מצרים כמ"ש אשר חלק כו' ואתכם לקח ה' כו' מכור הברזל ממצרים. הרי שביציאת מצרים נבדלו בנ"י להתעלות מחיובא דכוכבי ומזלי. וזה עצמו פי' הגדול בענקים כמ"ש ז"ל שנק' ענקים שמעניקין חמה בקומתן ופי' מו"ז ז"ל שמסתירין הארת החמה דכ' השמים מספרים כו'. ועתה יש ללמוד קו"ח ומה הרשעים יש להם כח בכשפים שמכחישין פמליא של מעלה. מכש"כ שיש לצדיקים כח במעשיהם למעלה מן הטבע. והוא בכח התורה. ולכן נק' אברהם אבינו הגדול בענקים שהגביהו הקב"ה למעלה מן השמים כמ"ש הבט נא השמימה ואמרו חז"ל כה יהי' זרעך שיהי' לכל בנ"י כח זה למעלה מן השמים. וזה החילוק כמ"ש במד' מטות ג' מתנות בעולם חכמה גבורה עושר אימתי כשהן מתנות שמים ובאין בכח התורה ע"ש. אבל חכמת אותן הרשעים לא נתקיים בידן. ובאמת נלע"ד כי כל החכמות שהי' לדורות הראשונים הי' עד שלא נבדלו בנ"י מהם שכן עשה הקב"ה שבחר אח"כ בבנ"י כמ"ש ז"ל ואבדיל אתכם כו' בורר וחוזר ובורר. וע"י שמוכן הי' הכח לבנ"י והי' נבלע בתוכם לכן הי' להם כל אלה הכוחות. ולכן לעתיד כשיצאו מהם כל הגרים לא ישאר בהם מאומה. ונחזור לדברינו שעתה שנמסר לבנ"י הנהגה זו בכח המצוה ראשונה דכ' משכו וקחו ודרשו חז"ל משכו ידיכם מע"ז שבעוד שהיו בנ"י נבלעים בהם הי' ח"ו כח לסט"א וע"ז שלהם. ועתה משכו בנ"י ידם וכוחם ונבדלו להיות עם ה' ונתעלו להיות גוי גדול. דכתיב ולגדולתו אין חקר. ואין מי שיכול לחקור בגדולת השי"ת זולת בנ"י בכח התורה ומצות. וכ"כ ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאוד ואין מי שיכול להבין רק נפשות בנ"י. ובכח בנ"י יתברר גדולת הבורא ית' בשלימות לעתיד. וביציאת מצרים הי' ההתחלה. וע"ז נוסד נוסח עלינו לשבח. לתת גדולה ליוצר בראשית כו'. ואיתא בסדר היום כי עלינו מתחיל בע' ומסיים אין עוד בד'. והוא ע"ד. וכמו כן על כן נקוה מסיים בד' ע"ש. ונראה כי בנ"י מעידין על מה שעבר עלינו. וגם על לעתיד. ובכח האמונה והעדות שמאמינים ומצפין להשלים עדותן ושיעברו גלולים מן הארץ. בכח זה העדות הולך ומתברר בכל דור ודור עד שיהי' הגאולה בב"א. ואנו מצפין שכמו שהתחיל גדולה זו במצוה ראשונה בשבת זה. כן יהי' נגמר בשבת שלפני גאולה העתידה. ולכן נק' שבת הגדול. ובנ"י אם אינם נביאים בני נביאים הן. ומנהגן תורה הוא:
3