שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״טSefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 19
א׳תרנ"ג
1
ב׳ב"ה מפ' צו ושבת הגדול
2
ג׳במד' זובח תודה יכבדנני בעוה"ז ובעוה"ב כו'. כי הנה בחי' תודה הוא הכנעה וביטול וד' שצריכין להודות הוא שהביא עליו הקב"ה אותו הסיבה שנחלה או נאסר ואח"כ עזרו הקב"ה כדי שיבין להכניע א"ע ולהודות לו. כי באמת הקב"ה עושה חסד בכל עת. אך כי אין האדם מרגיש רק כשבאה לו איזה סיבה. ואח"כ צריך להבין ולהודות לפניו על הכל. לא על זה הסיבה בפרט. לכן כתיב יודו לה' חסדו ע"ז הפרט. ונפלאותיו לבני אדם הוא על הנפלאות שעושה בכל עת. ולכן תודה באה חמץ כי כפי רוב ההכנעה והביטול נמצא מקום גם לחמץ כי הכל מאתו ית'. וכשהסט"א מתבטלת נתקדש שמו ית' מכל צד. והנה כתיב במזמור לתודה הוא עשנו ולו אנחנו. וכתיב ולא והקרי ולו. והם ב' בחי' כי הקב"ה עושה הכל. ובוודאי אין שום מציאות להיות חשוב לפניו ית"ש. ולא אנחנו. אבל כפי רוב הביטול זוכין לבחי' ולו אנחנו. ובחי' זה מיוחד ד) לבנ"י והוא עיקר אמונתנו. כי מלבד שהקב"ה ברא הכל. אך הוא מנהיג הכל בכל עת. והנהגתו ית"ש הוא למעלה מהנהגת הטבע וזה ה) המבטלים כל הטבע בעבורו ית"ש זוכין להנהגה זו. ולכן הקרי ולו אנחנו שזה תלי' בעבודת האדם. ואם זוכה יכול לקרות ולו בוא"ו. והוא בחי' השבת שיש בו ביטול כל המעשים ומתגלה בו ההנהגה העליונה. ובזה יש להבין שם שבת הגדול דהנה כתיב כי ששת ימים עשה כו'. ובמשנה תורה כתיב טעם השבת וזכרת כי עבד היית כו'. והוא כי שבת בראשית הי' תיכף בשעת הבריאה בחי' השביתה והביטול של הנהגת הטבע. אבל המכוון הי' כדי שיתגלה הנהגה עליונה שלמעלה מן הטבע. ובחי' זו נתגלה רק לבנ"י אחר יציאת מצרים שיצאו מהנהגת הטבע להיות נמשך אחר הנהגה עליונה וזה מדריגה פנימיות של השבת וזה שבת הגדול:
3