שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ״הSefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 25
א׳תרס"א
1
ב׳למה הקדים לקיחתו כו'. ואת ערום וערי' ולא היה בידם מצות לגאול ונתן להם ב' מצות כו'. דאיתא במדרש פתחי לי אחותי רעיתי שבכל הד' מלכיות צריכין לפתוח פתח של גאולה. ואיתא פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של היכל. וכן במצרים רצה הקב"ה שיפתחו בנ"י איזה פתח קטן במצות לקיחת הפסח. וכתיב וראה את הדם כו' ופסח ה' על הפתח. זה הפתח שפתחו בנ"י. ופסח וחמל או ודלג היינו שאותו משהו שפתחו בנ"י הי' חביב לפני הקב"ה וחמל על זה הפתח והרחיב והגדיל והרים זו הנקודה עד מעשה אבות כמ"ש מדלג על ההרים כו'. שקישר מעשה הבנים למעשה האבות. כמ"ש והגעתם אל המשקוף כו' המזוזות שרומז לג' אבות כמ"ש במ"א. ועל זה נאמר אחות לנו קטנה שהגם שזה הדביקות הוא רק משהו. מ"מ אם היא כחומה נבנה עלי'. ובנה הקב"ה יסוד כל הגאולה והתורה על זו הנקודה שפתחו בני ישראל. ובאמת זה בא ללמד על הכלל כולו אפילו בכל אדם בפרט כשפותח משהו פתח והוא אצלו כחומה יכול לבוא מזה לידי גאולה שלימה. ועיקר הפי' ופסח ה' על הפתח שחל שמו הקדוש על הפתח כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ועל זה מבקשין ויהי נועם ה' עלינו. ובנ"י קיימו מצוה הראשונה בשמחה רבה כמ"ש ויעשו כו' כאשר צוה ה'. ולכן נשאר שם מיוחד לשבת זה שזכרו לעולם אותו היום שזכו לקיים מצוה ראשונה בשמחה:
2