שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול ד׳Sefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 4
א׳תרל"ה
1
ב׳מה שמקשין למה מיוחד ענין לקיחת הקרבן פסח לשבת דהי' צריך להיות לעולם בעשור לחודש הן בשבת והן בחול. אבל נראה כי מסתמא כשבחרו החכמים ביום זה יש בו חשיבות מאוד. כי הקבלה שקבלו בנ"י מצוה הראשונה בכל לבם נחשב יותר בשמים מקיום המצוה במעשה. כי בודאי במעשה קשה להיות בלי שום חסרון. אבל הקבלה והלקיחה הי' בלב שלם לגמרי. ולאשר כי הי' אז בשבת. ושבת הוא יום שביתה שאין בו מעשה ובשבת אין צריך למעשה רק הרצון בלבד ולכן נחשב הקבלה כאלו גמרו כל המעשה בטוב. והנה עדיין לא נגמר המכוון שהי' להקב"ה בהוציאנו ממצרים להיות שמו הגדול מקודש על ידינו כמו שיהי' לעתיד. כי עמלק הרשע בלבל אותנו כמאמר אשר קרך בדרך. ולכן מצווין לזכור שנאתו כמו שמצווין לזכור יציאת מצרים כי הוא קלקל הדרך. אבל הרצון הי' אמת בבנ"י בעת שנאמר משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם כו'. ולכן בטוחים אנו שיהי' לנו אחרית טוב. כי הכלל כל מעשה שאדם עושה בלב שלם אף שבמעשה אינו נגמר כראוי בטוח הוא שיהי' לו עוד תיקון ואחרית לטובה. ולכן בשבת שהוא מעין עוה"ב יום שכולו שבת יכולין לעורר הרצון שהיה לנו בתחילת קבלת מלכותו כמאמר זכרתי לך חסד נעוריך כו'. לכן נקרא שבת הגדול ע"ש שמו הגדול שיתקדש במהרה בימינו אמן:
2