שפת אמת, ויקרא, קדושים י״בSefat Emet, Leviticus, Kedoshim 12
א׳תרמ"ג
1
ב׳קדושים תהיו פרשה זו נאמרה בהקהל. שא"י לזכות להקדושה רק ע"י הביטול לכלל ישראל. דכתי' כל העדה כולם קדושים. פי' כשהם באחדות א'. לכן רוב דיני פרשה זו שבין אדם לחבירו. וגם כשבנ"י הם א' אין יד הרשעים יג) שולטת בהם ונבדלין מהם ועי"ז שורה קדושה בישראל. כדכ' רש"י כ"מ שיש גדר ערוה יש קדושה. לכן בש"ק דמתאחדין ברזא דאחד וסט"א מתעברין יש קדושה. וכ' כי קדוש אני ה' פי' שגם הקדושה צריך להיות לשם ה' כדי לזכות להתדבק בו ית'. וזה רמז המד' יכול כמוני ולמדין מפרשת פרעה אני פרעה כו'. פי' כמו שפרעה לא העמיד את יוסף רק לטובת עצמו שראה שהוא חכם העמידו לשמור את מלכותו של פרעה. כן לא יהי' הקדושה דבר נפרד רק כדי להתדבק בו ית' כי קדוש אני וא"י להתדבק בו רק כשזוכין לקדושה. וענין קהילה זו שייך בכל פרט ג"כ לאסוף כל הרמ"ח אברים וכל הרצונות לדבר א' כמ"ש חז"ל בפסוק ה"א מתהלך בקרב מחניך ברמ"ח אברים שבך. ולכן ע"י המצות זוכין לקדושה כמ"ש קדשנו במצותיו. ומבקשין קדשנו במצותיך. כי ע"י המצות מתחברין הרמ"ח אברים לזכות לבחי' האחדות ואז יש קדושה כנ"ל. אבל קדושת הכלל ישראל הוא גבוה ביותר ולכן כנסי' שהיא לש"ש סופה להתקיים שחל עלי' שם שמים וקדושה שורה בהם. וכמו כן בפועל ע"י שהי' אחדות בישראל הי' להם משכן ובהמ"ק והשכינה היתה שורה ביניהם. ועתה ע"י שנאת חנם חרב ע"י שאין קדושה רק באחדות כנ"ל. וזה עיקר הגלות מה שא"י להתאחד ע"י שנתפזרנו בין הרשעים והם מעכבין הקדושה שא"י לשרות בישראל על ידם. וכן משמעות הגמ' שם בשלמא בית ראשון הי' בהם ע"ז ג"ע כו' אבל בית שני שהיו חסידים כו' ומשני משום שנאת חנם. א"כ אם הי' רק עונש לגודל החטא מה אמרו שחסידים היו. רק ששנאת חנם היא סיבה בעצם שא"א להיות הקדושה כשחסר האחדות ואינו מצד עונש עוצם החטא:
2
ג׳במד' ואתה מרום לעולם רוממות אתה כו' בעולמך. הענין לידע שאין לחוש שע"י הפרישה מעוה"ז יתבטל קיום הטבע. כי הקב"ה ברא העולם בזה האופן שכפי הביטול אליו ית' מתקיים הבריאה. וז"ש הפסוק ההפרש בין הרשעים בפרוח כו' כמו עשב כו' להשמדם. אבל השתולים בבית ה' ומתבטלים אליו יש להם קיום. וזה עדות השבת שבו שובתין מכל המעשים והוא קיום כל ימי המעשה. וזה קדושים תהיו להיות הרצון לקבל הוי' ומציאות ע"י ביטול המציאות אליו ית' הממציא כל המציאות. וזה מרום לעולם ה' כי ההוי' ומציאות עיקר שורש קיומה למעלה מהטבע והמציאות כנ"ל. וצריך איש ישראל לקבל בכל יום התחדשות חיות מהבורא ית' המחדש בטובו בכ"י מעשה בראשית. וזה קדושים תהיו תמיד בכל יום. וע"ז ניתקן התפלה בכל יום כמ"ש בזוה"ק תרומה על פסוק קדוש עובר עלינו תמיד כו' ע"ש [*דף קלג] וזה שרמז לא תאכלו על הדם קודם שתתפללו על דמכם. פי' שלא להיות הקיום. הטבע והדם שכבר נתיישב בו מצד הטבעי. רח להמשיך חיות וקיום המציאות ע"י התדבקות בשורש החיים כנ"ל:
3
ד׳בפסוק הוכח תוכיח כ' המפ' להיות המוכיח בכלל התוכחה. פי' לידע שיש לו חלק בהחטא. כמ"ש ולא תשא עליו חטא. פי' שלא להשליך כל החטא על החוטא רק להתערב עצמו ולשוב ע"ז וממילא ירגיש גם חבירו ויתעורר בתשובה. ואהבת לרעך כמוך פרשנו לשון פועל יוצא וקאי על אהבת ה' כי היכן מצינו שיאהב האדם את עצמו שיאמר כמוך רק הפי' (לאהוב) [*להאהיב] את השם לרעך כמו לך כמ"ש חז"ל ואהבת את ה' להיות ש"ש מתאהב על ידך. וכמו שהאדם מייגע עצמו להכניס אהבת ה' בלבו. כן יכניס אהבת ה' בלב חבירו לכן אמרו שהוא כלל גדול בתורה:
4