שפת אמת, ויקרא, קדושים כ״בSefat Emet, Leviticus, Kedoshim 22
א׳תרנ"ג
1
ב׳במד' וכי תבואו אה"א ונטעתם כו'. אחרי ה' כו' תלכו כו' לעסוק בנטיעה תחלה כו' ע"ש כל המד'. התורה מלמדת לנו להתדבק לעולם בפנימיות ושורש הדברים. כי הטבע מסתיר הפנימיות. ובוודאי ארץ ישראל אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו יש בה מעין הנובע. וכתי' וכרות עמו הברית לתת כו'. כמו שיש קדושה נסתרת בנפש האדם וע"י הסרת הערלה זוכין להתגלות הפנימיות. כמו כן יש פנימיות לארץ וצריכין מקודם להסיר הערלה. וג' שנים ערלים הוא כעין מילה ופריעה ואטופי דדמא אח"כ פריו קודש הילולים שמתגלה מאור הפנימי אור זרוע לצדיק. וכ"כ ועמך כולם צדיקים כו' יירשו ארץ נצר מטעי. ודרשו חז"ל כי ערלה במקום שעושה פירות ע"ש. ועוד במדרש שוקיו עמודי שש זה העולם שנברא בששת ימי המעשה מיוסדים על אדני פז זו התורה שבה נברא העולם ע"ש. הרמז כי בששת ימי המעשה מתלבש האור בצימצום הטבע כמ"ש ששת יה"מ יהי' סגור. וזה רמז עמודי שש מלשון שיש שהוא חלק שאין לשלוט בהפנימיות וזהו ענין ההבדלה בין שבת לימי המעשה שהאור מתעלם ומסתתר. והנהגת ימי המעשה שמיוחד לכל הברואים לכן יש בו הבדל כמו נעשה צוארו כעמוד של שיש שלא להתדבק בו. אבל בשבת שנפתח הקדושה וזה מיוחד רק לבנ"י. ומעין זה ברית הלשון והמעור כי בהם נפתח הפנימיות וזה נמסר רק לבנ"י כמ"ש וכרת לו ברית כו'. היינו הפתח שבו עושין פירות. לכן יש בשבת תוספות נשמה יתירה. וכן הוא ענין להוסיף לכם תבואתו אחר וערלתם ערלתו כו'. ובחי' עולם שנה נפש קשורין זה בזה. בארץ קודש הילולים. ובשנה בשבת קודש טוב להודות. בנפש עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. ואיתא וקדושים בכל יום יהללוך כמ"ש קדוש יושב תהלות ישראל כי ע"י תהלות ישראל מתגלה הקדושה. ובפסוק קדושים תהיו והטעם כי קדוש אני ה' אלקיכם. פי' שחל אלקותו ית' עלינו בדרך הקודש. כדאיתא במדרשים אלקי אני על כל ועליכם ייחדתי שמי ביותר אנכי ה' אלקיך. והקב"ה מנהיג הברואים בכמה מיני הנהגות. ובנ"י מנהיג בדרך הקודש. וכ"כ כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי כו'. ואיתא במד' שהקב"ה נותן לבנ"י ב' קדושות והיא בחי' פנימי ומקיף. ונ' שב' אלו הקדושות מתגלין בש"ק שהוא מיוחד לבנ"י לזכות לקדושה ע"י השבת כמ"ש קודש הוא לכם. ולכן אומרים ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו ואח"כ ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו. שהם ב' קדושות הנ"ל. ורמז לדבר פ"א כ' איש או"א תיראו ואת שבתותי תשמורו סמך שמירת שבת לאו"א שהם שותפים בנפש. לומר שיש חלק מקדושת שבת בנפשות בנ"י. ולכן אחז"ל שיעבור שבת על התינוק קודם שנימול. ראי' מזה שחל קדושת שבת על התינוק. ופ"א כתי' שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו לומר שחל קדושת שבת בכל מושבות בנ"י כמ"ש שבת הוא לה' בכל מושבותיכם והיא קדושה עליונה שא"י לקבל בעצמותינו והיא החופפת עלינו כמ"ש פורס סוכת שלום עלינו. וז"ש הנחילנו לשון נסתר ואח"כ הנחלתנו כנ"ל:
2