שפת אמת, ויקרא, קדושים כ״גSefat Emet, Leviticus, Kedoshim 23
א׳תרנ"ד
1
ב׳במד' ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך בעליונה כו'. בין כך ובין כך לך ה' אזמרה ה' נתן ולא נמלך בפמליא וה' לקח הוא ובית דינו כו' ע"ש כל המדרש. דידוע דשם הוי' ב"ה למעלה מכל השמות והוא מורה על הויות המציאות שזה קיום הכל. ואח"ז יש כמה בחי' חומריים וצורות פשוטות ומורכבות מד' יסודות כמו שביאר היטב בס' גנת אגוז שער ההוי' ע"ש ותמצא נחת. ובבריאת עולם יש ל"ב אלקים שהוא הנהגות הטבע בל"ב נתיבות. אבל שם הוי' למעלה מזה והוא בחי' השבת ולכן כ' בזוה"ק דכולהו ברכאין בי' תליין ומנא לא חשתכח בי' כו' והוא ממש ענין שם הוי' שהוא המציאות בלי התלבשות וכל המדרגות שלמטה בי' תליין. דאין לך דבר דאין בו כח הוית המציאות אלא שנתוסף עליו חומר או צורה או הרכבה. אבל הוי' היא הוית המציאות בעצמו בלי התלבשות ותוספות. ובנ"י יש להם חלק בזה השם כדכתי' חלק ה' עמו ולכן כתי' קדושים תהיו להיות דבוק בבחי' הוי' למעלה מכל שינוי והתלבשות. והוא בכח המצות כמ"ש אשר קדשנו במצותיו. ואיתא בזוה"ק מצוה הוא שם הוי' ואותיות י"ה הם בחילוף אותיות מ"צ. ויש לבאר שזה ענין המדרש דתלת קדושות הם ובנ"י יש להם ב' קדושות וקדושה שלישית בראשו של הקב"ה ע"ש. שב' אותיות השם מתפרשין במצוה בלי התלבשות אבל בשם י' ה' א"י להתדבק בלי חילוף אתוון שהוא למעלה מקדושתנו. ומטעם זה יתכן לומר דשם י"ה נהגה באותיותיו. ושם הוי' אין נהגה. משום דבכח אדם לעורר השם ונתפעל ע"י ההגיון לכן אסור להגות באותיותיו רק במקדש אבל שם י"ה אינו מתפעל שהוא למעלה מהשגתנו לכן רשאין להגות אותו באותיותיו. וזה שכ' במד' על שם הוי' לעולם ידך בעליונה שהוא גבוה מכל השמות והוא מתערב בתוך כל השמות כנ"ל. ולכן כ' הודו לה' כי לעולם חסדו. וזה שם הוי' שהוא החסד והרחמים כמ"ש ה' נתן ברחמים. וה' לקח שהוא במדה"ד אעפ"כ משתתף בו כח הוי' כי בכ"מ יש שורש הויות המציאות כמ"ש רק שנתוסף עליו מדרגות ושמות אחרים. ועל זה הוסד כל המזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ואתה מרום כו' שבשבת יש גילוי שם הוי' ולכן ניתן רק לבנ"י חלק ה' עמו ושבת סהדותא איקרי וכמו כן בנ"י כ' אתם עדי נאום ה'. פי' כי הכל לכבודו ברא. והבריאה כולה עדות על בחי' אלקים ובריאת העולם. ובנ"י והשבת עדות על בחי' שם הוי' ז"ש נאום ה':
2
ג׳ובמד' ישלח עזרך מקודש כו'. הם ב' קדושות שבראש בנ"י שכ' במדרש והם בחי' ברית הלשון והמעור. הלשון קודש שנמסר רק לבנ"י כמ"ש בהנחל עליון כו' בהפרידו כו'. והוא בחי' דיבור. וברית מילה היא בעשי' רושם ממש בגוף זה מציון יסעדך. וקדושת המחשבה היא למעלה מכל זה. ולכן בזה אין רושם מיוחד בבנ"י. אבל בתיקון בחי' דיבור ומעשה ניתקן ממילא המחשבה. וע"ז מבקשין ויהי נועם ה' כו' עלינו:
3
ד׳בענין ערלה שכ' וערלתם ערלתו. וכתיב לא יאכל. וגם מ"ש אח"כ להוסיף לכם תבואתו. קיצור הענין הוא ע"פ מ"ש בזוה"ק דאסור לשמש בשני רעבון שלא להוסיף כשסט"א שולטת רק לסתום מבוע ע"ש פ' מקץ. ולפי שאחר החטא נתערב טו"ר ולכן יש מקודם שליטת הסט"א לכן ג' שנים ערלים. וערלתם ערלתו להיות נשאר בסתימתו. כי באכילת בנ"י נפתח המקור והשפע וכפי יניקת הבן מתרבה החלב ז"ש לא יאכל. ערלתו את פריו דעיקר השמירה מסט"א שלא להוסיף. דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין הרי הקב"ה ברא עה"ד ואמר לא תאכל ממנו. ובמד' דא"א למד ערלת הגוף במקום שעושה פירות מערלת אילן. כי באמת זהו הכתנות עור על כל הגוף והי' הקפידה להסיר העור במקום עשיית פירות דוקא. וכמו כן באילן. ואחר הסתלקות הסט"א אז להוסיף לכם דייקא התבואה ולא לסט"א דאסתרס ודו"ק:
4