שפת אמת, ויקרא, קדושים ג׳Sefat Emet, Leviticus, Kedoshim 3
א׳תרל"ד
1
ב׳ב"ה אחרי קדושים
2
ג׳במד' קדושים ואתה מרום לעולם ידך בעליונה רוממות אתה נוהג כו' ישלח עזרך כו' מקידוש מעשים ומציון מעשים כו'. וברש"י כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה כו' קדושה. כי עריות הוא לשמור חק השי"ת להיות דבוק כ"ד במקומו הראוי לו. וזה מביא קדושה כמ"ש הרי את מקודשת שמתיחדת אליו כן יש לכל דבר בן זוג. ובנ"י בפרט מקודשין ומיוחדין להש"י. כמ"ש מקדש עמו ישראל. קדושים תהיו. וגם בכלל הבריאה השי"ת נתן קדושה לכל הבריאה. רק כפי מה שמיישר כל אדם דרכו להיות מיוחד אליו מעורר הקדושה. לכן גם בשבת קודש ע"י שמתיחדין כל הנבראים לעלות להתדבק בשורשם שורה קדושה. וז"ש ויכל כו' ויברך כו' ויקדש כו' כי בו שבת כו'. ובכל מצוה יש קדושה כמ"ש אשר קדשנו וע"י הרצון באדם להתבטל להשי"ת כעבד לעשות רצון רבו שמיוחד אליו. עי"ז חל עליו קדושה וזה נותן כח לקיים המצוה. וז"ש עזרך מקודש. אח"כ צריך האדם לקבל רשימה מן המצוה בלבו. וז"ש מציון מעשים שבידך. ובמד' יכול כמוני ת"ל כי קדוש. קדושתי למעלה כו'. פי' כי כאשר ברא השי"ת כל הנבראים בסדר מיוחד מדרגה אחר מדרגה אין בהם שינוי. אבל ע"י קדושת האדם עולה למדרגה גבוה ואותו מדרגה עולה יותר כנ"ל. וז"ש לעולם ידך בעליונה. וכתי' נקדש בצדקה ע"י הצדק שמתנהגים בו בנ"י להיות כ"ד במקומו הראוי מעוררין הקדושה למעלה כנ"ל:
3