שפת אמת, ויקרא, פסח י״טSefat Emet, Leviticus, Passover 19
א׳תרנ"א
1
ב׳ליל שמורים הוא לשון רבים. כי מצפין כביכול גם בשמים להיות בא ליל גאולה. ומכש"כ למטה שצריכין כל ימי השנה לשמור הלילה הזאת שהוא זמן גאולה. וכפי השמירה ששומרין ומצפין כל ימי השנה כך נפתח הארת הגאולה בליל שמורים. וי"ל עוד ליל שמורים הי' עד שבאה הגאולה דיצ"מ ומאז ועד עתה הוא הלילה בתוספת ה'. שמורים לכל הדורות:
2
ג׳בסיפור הגדה מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו כו'. נראה כי זאת היה טעם גלות מצרים ע"י שבחטא הקודם נעשה תערובות טו"ר והוצרכו נפשות בנ"י להיות בכור הברזל ונתקיים בהם הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי ויצאו להיות נק' צבאות ה' ונתבררו. והפסולת נשאר במצרים. ובזה מתקיים הפ' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ע"י תערובות רע שיש באדם לכן שלטו בהם המצריים וקבלו הרע כדפי' האר"י ז"ל לרע לו לאותו האדם שעובד בהם. והנה כמו כן הי' מתערב נשמות קדושות במצרים שהיו צריכין להעלותן משם. כי כך הוא המדה כי [*ע"י] התדבקות פסולת בסטרא דקדושה מתפשט הארות קדושות במקומות אחרים. וכ"ז נתברר בגלות מצרים. ולפי"ז א"ש ואותנו הוציא משם ממש. כי הכניס הקב"ה דורות הראשונים בעבודה קשה כדי להוציא משם כל הנשמות. וזה טעם מצה ומרור. על ב' התקונים שנעשה בהסרת הסיגים. וביציאת הנ"ק שהיה נבלע בהם. ואותנו הוציא משם כתיב מלא בו' לרמוז על אות ברית קודש שהי' צריך תיקון ע"י יציאת מצרים. לכן אומרים שהוצאתנו מארץ מצרים כו' ועל בריתך שחתמת בבשרנו. וכ"כ פקוד יפקוד כו' והעליתם את עצמותי. לרמוז כי הגאולה הי' בתיקון הברית כמ"ש ויקח משה כו' עצמות יוסף. כי אות ברית קודש ניתן שיתגלה אור וקדושה באדם. וזהו עיקר החירות. וכל זמן שהסט"א מושלת אין האור מתגלה כראוי. הגם שכל אדם מישראל נימול אבל האור צריך להיות מאיר ובא. ובזמן גאולה מתגלה האור. וכמו כן בעליות רגלים דכתיב יראה כל זכורך שהם זכר ליציאת מצרים. וכל הגאולה תליא בזה כמ"ש ה' אלהיך מתהלך כו' להצילך הוא בימי הגלות. ולתת אויביך לפניך בבוא הגאולה. ולא יראה בך ערות דבר. וז"ש אנכי ארד כו' אעלך כו'. ויוסף ישית ידו שזה אור המתגלה אחר הגאולה כנ"ל:
3
ד׳חכם אומר מה העדות כו' אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. כי הנה כתיב זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. כי כשיצאנו ממצרים עדיין לא היו לנו שום השגה בידיעת דרכי התורה והמצות עד שנתן לנו הקב"ה התורה ושאר המעלות טובות. וביציאת מצרים היה העיקר היציאה לחירות להיות נכנסין בכלל עבדי ה'. וכמו כן בכל שנה הוא זמן חירותינו עתה שנעשה כל איש ישראל בן חורין ונפדה מכל מאסר והתקשרות שנקשר בהבלי עולם. ואח"כ בחג השבועות מתעורר זמן מתן תורה כנ"ל. ולכן החכם שמוכן תמיד לכנוס בשערי חכמה ודעת. ובלילה הזו הוא שער החירות ולא יותר. ולכן שואל מה שמחה זו עושה אחר שכבר זכינו אח"כ למעלות רבות מזאת. והתירוץ הוא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ששמחת החירות עתה הוא עולה על כל המדריגות שהוא בחי' לכתך אחרי כו' בארץ לא זרועה. ואין לבקש השגות רק להיות נמשך אחר מלכותו ית'. וכן הנוסח כמה מעלות טובות למקום אלו הוציאנו כו' דיינו. שמתוך מעלת היציאה לחירות זכינו אח"כ לכל המעלות. וז"ש על אחת כו' טובה כפולה ומכופלת. פי' שיצ"מ היא מעלה אחת כפילה כו' שמזה באנו לכל המעלות האחרות. ומכש"כ עתה בגלות בוודאי אנו מצפין רק לגאולה וע"ז מבקשין משכני אחריך נרוצה כמו שנמשכנו אחריו ית' בארץ לא זרועה הגם שלא ידענו מדרך התורה ומצות. ומכש"כ עתה שכבר הביאני המלך חדריו. בוודאי נגילה ונשמחה בך להיות נמשך אחריו בארץ לא זרועה דכ' כימי צאתך כו' אראנו נפלאות. א"כ יהיה אחר גאולה העתידה ג"כ המשכה בארץ לא זרועה כי יתחדש דרך חדש כדכ' תורה חדשה מאתי תצא:
4
ה׳בשיר השירים ישקני מנשיקות פיהו. פיו הול"ל. וי"ל כמ"ש במד' איכה פיהו מריתי פיו ופי סירסורו ע"ש. והנה הרמז על תורה שבכתב ושבע"פ. ופי סירסורו הוא משה רבינו ע"ה. ואח"כ מצאתי בזוה"ק פקודי בהיכל ששי. הרצון. כתב דמשה ידבר כי' הוא נשיקין הנ"ל ושמחתי ע"ד אמת:
5
ו׳איתא בגמ' בפסח על התבואה אמר הקב"ה הביאו לפני עומר כדי שיתברך לכם תבואה כו' שתי הלחם בעצרת כו'. וכן הוא בפסוק חג האביב. קציר. אסיף. דצריכין להבין למה הוצרך הברכה הלא העילם נברא שתתן הארץ יבולה. אך ע"י חטא הראשון שנגזר ארורה האדמה כו' בעצבון תאכלנה כו' וקוץ ודרדר תצמיח. הוא שנתערב פסולת ע"י אכילת עה"ד טו"ר. אכן ביצ"מ נבררו בנ"י ובכחם לברר בכל מקום להוציא הפסולת מתוך האוכל. והוא הלחם עוני שזכו בנ"י להוציא הלחם מקללה לברכה ע"י העינוי במצרים. ובזה נתקיים בעצבון תאכלנה. וחז"ל אמרו לחם עוני שעונין עליו דברים. הרמז שבסיפור יצ"מ מתקנים עתה כל מה שהיו צריכין אז לתקן ע"י עבודה קשה. ויש רמז כתיב התם בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וכ' הכא למען תזכור כו' יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. שע"י זכירת יצ"מ יכולין לברר התערובות ולזכות להארת עץ החיים. כי אחר שנתקללה האדמה א"א לשרות הברכה רק ע"י בנ"י שהם כלי מחזיק ברכה ויכולין להביא הברכה באביב קציר אסיף [והמועדות הם מבררין בחי' עץ הדעת לברר הטוב מהתערובות לכן נק' ימים טובים. ושבת הוא בחי' עץ החיים. וכן הוא בזוה"ק בהיכלות דפקודי כי שבת ור"ח נפתח שער החיים ע"ש ד' רמ"ח]:
6
ז׳בפסוק ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלקיך. כי הנה כל היציאה מארץ מצרים הי' להיות נעשין צבאות ה' כמ"ש הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. וכ' בהוציאך כו' תעבדון כו'. נמצא כשיצאו ממצרים התחלו להיות אגודה וכנסי' לשמו ית' וכ"כ וחמשים עלו מזוינים. ועד קי"ס הי' היציאה מתחת שיעבוד מצרים וכן הוא לעולם שזה רמז המצות להלחם עם הסט"א כדאיתא בזוה"ק. וביום השביעי עצרת לכנוס לעבדות השי"ת עד חג השבועות להיות מוכנים לקבל התורה. ורוב המעלות נתקנו בין פסח לעצרת. ומסתמא סדר הט"ו מעלות הוא עבודת האדם בכל שנה ושנה. וכאן כ' עצרת לה' אלקיך. ובשמיני עצרת כתיב לכם. כי זה הסדר מתחדש בכל שנה בפסח יוצאין לחירות. ואח"כ מתקרבין להיות עבדי ה' לזכות לקבלת התורה עד בסוכות שנכנס הארת התורה בפנימיות האדם. כענין שאמרו משעמל בה נקראת תורתו והוא זמן שמחתנו:
7
ח׳במד' ויאמינו בה' אעפ"י שכבר האמינו דכ' ויאמן העם חזרו ולא האמינו כו' ע"ש. דהנה הרמב"ן כתב דהנסים אשר הקב"ה עושה לפעמים הוא עדות על קיום העולם שהוא מהקב"ה. כי הלא העולם נברא להיות בדרך הטבע רק לפעמים יצא מן הכלל ונשתנה הטבע ע"י נס כדי ללמד על הכלל כולו. ובאמת אין הכל זוכין לנס עד שיהי' ראוי ללמוד מהנס האמונה. וז"ש במצרים חזרו ולא האמינו כדכ' לא השכילו נפלאותיך שלא נתפעלו ע"י הנס להיות האמונה קבועה על אחר הסתלקות הנס. אבל בקי"ס באיבוד הרשעים נתקנו בנ"י בשלימותן וזכו לזו המדריגה שנק' מאמינים בני מאמינים. ונעשו עדים להעיד על הקב"ה שכל הנהגת הטבע הכל בנס נסתר מאתו ית'. וכפי העדות שמעידין בנ"י עליו כך מתגלה הנהגתו ית' הפנימיות כמ"ש במ"א פי' קדוש יושב תהלות ישראל. וז"ש בצאת ישראל ממצרים כו' הים ראה וינס כו' מלפני אדון כו' אלוה יעקב. פי' שע"י בנ"י נתגלה אלקותו ית' בעולם ולכן נשתנה הטבע וינס הים. וזה כוונת המכילתא במשל מי שיש לו ב' חצרות זו מלפנים מזו ומכר הפנימית ושומר החיצונית לא רצה להניח ללוקח לכנוס כו' ע"ש בפ' בשלח. והוא כנ"ל שבאמת הנהגה פנימיות מאתו ית' הוא תוך תוכו של הטבע. רק שהטבע מסתרת. וכשבנ"י זכו שיתגלה אלקותו ית' בעולם הים ראה וינס. וכל כחן של בנ"י שזוכין שיתגלה אלקותו ית' בעולם כמ"ש חז"ל בפסוק אתם עדי ואני אל ע"ש:
8