שפת אמת, ויקרא, שמיני ח׳Sefat Emet, Leviticus, Shmini 8
א׳תרמ"ה
1
ב׳במד' חכמות בנתה ביתה כו'. כבר כתבנו במ"א לכן אכתוב קיצור הענין. כי תכלית כל החכמות וכל הבנינים הם לזכות לסייעתא דשמיא. לכן כל הנברא בימי בראשית הכנה אל האדם. והאדם צריך להמשיך ברכה בש"ק והיא הנשמה יתירה הבאה בש"ק. וכן במלאכת המשכן התכלית הי' אח"כ ביום השמיני. ויקרא אל משה ובמשה כתיב קרא לאהרן כו' והיינו התחברות כולם ע"ד וקרא זה אל זה כו'. וז"ש שלחה נערותי' תקרא כמ"ש ויקרא האדם שמות. שהאדם צריך לחבר כל דבר לשורשו. וזה קריאת השמות כשהבנין מתחבר אל השורש. זה ביום השמיני קרא. וכן סידר הקב"ה בכל הענינים שיש דבר א' שמחבר כל הפרטים שלמטה ממנו. וכן בעולם הי' ביהמ"ק. שנקרא שמך עליו. ובשנה המקראי קידש. ובנפש ושמך כו' עלינו קראת. שאלה הג' הם הראשונים במעלה, ומיוחדים לקבל הברכה מהשי"ת:
2
ג׳בפסוק קרב אל המזבח פרש"י למה אתה בוש לכך נבחרת. ופי' המפרשים לכך נבחרת הואיל ואתה בוש. ובמ"א כתבנו כי עתה הי' צריך להיות התיקון בבחי' בע"ת. ורמזו במד' דלכך כתיב ויהי לשון צער מה שלא הי' מרע"ה הכהן כי אז היו במדריגת צדיקים גמורים. וב' צדיקים אלו היו מוכנים להיות עובדי המקדש דכתיב משה ואהרן בכהניו. כי הכהן השליח צריך להיות בטל לגמרי אליו ית' כמ"ש אצלם ונחנו מה. ופ"א כתיב ואהרן מה הוא. כי הי' להם ביטול הגמור. רק מרע"ה הי' עניו בבחי' צדיק גמור. ואהרן בא אל הביטול בבחי' בע"ת. ויתכן לומר כי העניוות בבחי' צדיק גמור אינו בוש לקרב עצמו. וכשהעניוות בא ע"י התשובה צריך התקרבות. והכלל שעיקר עבודת הכהן הוא ע"י הביטול לכן נענשו נדב ואביהוא כדכ' אשר לא צוה כו'. וזה עצמו נכלל במאמר ונקדש בכבודי. פי' שצריכין לידע שכל עבודת הכהן הכל כח כבודו ית' ממש. ולא יהי' העבודה דבר נפרד כלל. וזה החטא אשר לא צוה. ומרע"ה ואהרן הי' להם בחי' הביטול לגמרי בלי שום פירוד. דכ' עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. י"ל על מדריגת צדיק גמור ובע"ת שהוא בחילא סגי וזה משרתיו אש לוהט והוא אהרן משרת ה':
3
ד׳בפסוק זאת החי' כו' פרש"י לפי שדביקין בחיים. ובמד' עמד וימודד ארץ כו'. ובזוה"ק מי האיש החפץ חיים כו'. דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וע"י החטא ויגרש כו' האדם כדכ' פן ישלח ידו ולקח כו' מעץ החיים כו'. והנה בנ"י בקבלת התורה התדבקו בעץ החיים והי' ראוי להיות נתקן החטא. והגם שאח"כ נעשה פגם ע"י החטא מ"מ נשאר לנו חלק בתורה שהיא עץ החיים. ולכן צריכין לשמור מתערובות טו"ר. ובאמת בכל הנבראים יש בהם חיות אך במדה וצמצום. וז"ש עמד וימודד ארץ כו'. אבל בנ"י יש להם אחיזה בעץ החיים כענין שכ' ואכל וחי לעולם. שהוא בחי' למעלה מהטבע. לכן בירר לנו השי"ת המינים שאין בהם תערובות מעה"ד טו"ר. ובמד' דורש אלה המינים על הד' מלכיות גמל שפן כו'. כי מצד שלא נתברר עדיין מלכות שמים ונמצא עוד מלכות בו"ד בעולם לכן נבררו בנ"י מתוך האומות עובדי כו"ם ח) לכן נמצאים עוד מינים טמאים בעולם כי הכל הכנה אל האדם. וכ' ונטמתם בם ע"ש בזוה"ק שדורש מה שכתוב בלי א'. דכ' מי יתן טהור מטמא לא א'. כי הא' רומז שנמצא קצת נקודה מן האחדות ובכח זה עתיד להתברר טהור מטמא. אבל כשנפש מישראל מתגאל באכילת מינים אלו. ונטמתם כ'. שניטל הנקודה מהאחדות:
4
ה׳וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים. דרשו חז"ל אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה. כי קדושת הנפש תלוי באלה המאכלים. כמ"ש שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו דייקא. וכשהנפש כראוי אז זוכין לקבל רוח ונשמה מלמעלה ט). אבל בנ"י שדביקים בחיים אין סוף למדריגות הנר"ן של איש הישראלי. ולעולם יש מאמר זה והתקדשתם והייתם קדושים שאין שיעור למדריגת הקדושה לכן צריכין לשמור הנפש כנ"ל:
5