שפת אמת, ויקרא, שמיני ט׳Sefat Emet, Leviticus, Shmini 9
א׳תרמ"ז
1
ב׳במד' חכמות בנתה ביתה חצבה עמודי' שבעה ז' ימי בראשית כו'. כבר פרשנו במ"א הענין שמעשה בראשית נק' עמודים שהם כלים אשר מוכנים לחול עליהם הברכה והקדושה. והאדם הוא תכלית הבריאה שנקרא הקדושה כמ"ש ישראל מקוראי ובמד' שהם תקרות העולם. דקריאה הוא דביקות בשורש כמ"ש ויקרא אל משה לשון חיבה כו'. וכן בכל מעשה בראשית כמ"ש ויקרא כו' לאור יום כו'. היינו התדבקות כל דבר בשורשו. ובענין זה קרא האדם שמות כו'. אך מקודם צריכין לתקן העשי' היינו שבעת ימי הבנין והוא ז' ימי מילואים כמ"ש שבעת ימים ימלא את ידכם היינו מה שהאדם מוכן לקבל כי יד הוא כלי לקבל. ואח"כ ביום השמיני הוא הארה מלמעלה מה שמאיר מרחוק אף שא"י לקבל לתוכו ממש. והוא הארת השבת כמ"ש פורס סוכת שלום עלינו ע"י שאין כלי הגוף מוכן לקבל רק שמאיר מלמעלה ולכן נק' נשמה יתירה. וכמו כן בכל יום בתפילין של יד ושל ראש הוא ב' בחי' הנ"ל. תש"י ימלא את ידכם. ותש"ר דרשו שם ה' נקרא עליך כו'. הוא כמ"ש ביום השמיני קרא. שהוא קריאת הקדושה ששורה על האדם כמ"ש ומעליו איש טוב. וזה הכח נשאר רק בבנ"י כמ"ש אדם אתם אתם קרוים אדם. פי' דכ' ויקרא כו' שמם אדם ביום הבראם. משמע שאחר החטא אבד זה השם רק לבנ"י נתקן אח"כ שקרוין אדם. ועמ"ש לקמן בענין זאת החי':
2
ג׳בענין שאמחז"ל על נדב ואביהוא שתויי יין נכנסו למקדש. גם לפי פשוטו חלילה לומר שהיו מזלזלין ח"ו בעבודה. רק כענין שמצינו אגברי' חמרא לדרדקא כי היכי דלימרו מילי. ואיתא חמרי פקחין כו'. שהיין מעורר הלב כמ"ש ותירוש ינובב בתולות. אך הכהן שהוא שלוחו של מקום לא הי' רשאי להוסיף שום כח והתפעלות מצידו. וזה נקרא אשר לא צוה אותם שהי' צריך להיות כל העבודה רק בשליחות המקום ב"ה. והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה:
3
ד׳בפסוק אל תשקצו את נפשותיכם כו' אני ה' המעלה אתכם כו'. ובמד' ראה ויתר גוים כו'. הענין הוא שכל מזון הוא שנותן חלק למה שלמעלה ממנו. כי המינים דצח"מ כל הגדול במעלה ניזון מהתחתון ע"י שהוא כולל אותו. והמדבר כולל מה שלמטה ממנו לכן נקרא עולם קטן. אכן בפרטות המינים ע"י שאין בנפש דקדושה חלק ממינים הטמאים אסרה לנו התורה. והיינו שאחר החטא נתערב טוב ורע בכל. אך ע"י התורה ומצות הבדיל לנו השי"ת בין טוב לרע. ואותן המינים שלא נתבררו אסורין לנו כמ"ש במד' לפי שדבקים בחיים כו'. וז"ש המעלה אתכם מארץ מצרים. ובגמ' אמר הקב"ה אלו לא העליתי אלא ע"מ שאין מטמאין בשרצים די כו'. הענין הוא דכ' המעלה לשון הוה כי הנה עיקר הגאולה הוא בנפש שמתקשר בגוף וצריך גאולה שיוכל להיות נפרד מהגשמיות. וביצ"מ ניתן זה הכח לבנ"י שיוכלו להפרד מהגשמיות וזה גאולת הנפש ולכן צריכין בכל יום לזכור יצ"מ ובכח זה יכולין להעלות הנפש. ולכן סומכין גאולה לתפלה כמ"ש בטור או"ח שעיקר התפלה לקרב הנפש ולהוציאו מהתפשטות הגשמיות כו'. וזאת הוא בכח זכירת יצ"מ כנ"ל. וע"י מינים הטמאים ונטמתם כו'. שא"י להפרד הנפש מהגוף ע"י איסורים הללו. והתקדשתם והייתם קדושים היינו ע"י הפרישה מהטומאות ומעלין הנפש מהתדבקות הגוף אז נוכל לקבל רוח קדושה ממרום וכמ"ש רש"י מדברי חז"ל אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה ובעוה"ב. וע"כ הכוונה שגם בעוה"ז יכולין לקבל הארה זו. ויתכן שהוא בשבת שהוא מעין עוה"ב. והתקדשתם בימי המעשה. והייתם קדושים בשבת. שכשהנפש מתוקן יוכל לקבל נשמה יתירה בשבת קודש:
4