שפת אמת, ויקרא, תזריע י״אSefat Emet, Leviticus, Tazria 11
א׳תרמ"ד
1
ב׳ב"ה מפ' תזריע מצורע
2
ג׳במד' אחור וקדם צרתני כו'. עיקר היצירה הוא האדם היינו בנ"י אתם קרוים אדם ולא שאר עמין עעכו"ם י) דכ' עם זו יצרתי. הגם כי הכל פעל ועשה. אבל עיקר היצירה הוא עם זו. כי כל היצירה של השאר הי' בעבורו כמ"ש כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. ולכן נברא באחרונה שהי' הכל הכנה אליו. וכדי שיכנס לשבת מיד. פי' דכ' וירא אלקים כו' כל אשר עשה והנה טוב מאוד דרשו טוב מאוד זה אדם. פי' שהשגחתו ית' על כלל הבריאה הוא האדם שנק' עולם קטן ומזה נעשה השבת שהיא הנייחא שיש לו ית' כביכול ע"י האדם שיש בו דעת להכיר את בוראו. והוא הצורה והשלימות של הבריאה. ובאמת שמאחר שכולן נבראו בשבילו ממילא כל זכותם הולכין עמו. לכן נמצא ג"כ במד' אדם ובהמה תושיע ה'. אדם בזכות בהמה. וז"ש לא זכה אומרים לו יתוש קדמך. וי"ל דהכל אמת כי בודאי קודם שמוציא אדם השלימות שלו מכח אל הפועל. הרי כל הברואים ראוין לחסד יותר ממנו שמוטל עליו לעשות רצון בוראו וניזון בכלל כל הבריאה ואח"כ כשבא אל השלימות איגלאי מילתא למפרע שאדרבא הכל הכנה אליו:
3
ד׳ובמד' פ' מצורע אך טוב כו' אלקים לברי לבב. למי שלבו ברור כו'. פי' דלאותן שחפצין להיות ברי לבב טוב להם מדת דינו של הקב"ה. והמה יסורין של אהבה לנקות את כל הפסולת שנמצא בהם כנ"ל. דאיתא עלה במחשבה לבראות במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה"ר. נמצא כי עיקר תכלית הכוונה הי' להנהיג במדה"ד. רק שלא הי' כלל העולם מתקיים אבל אח"כ נבחרו בנ"י הפרט מתוך הכלל. והמה ודאי צריכין לתקן עצמם ע"פ הדין. לכן ניתן להם התורה ועשרת הדיברות. וידבר אלקים כו'. פירש"י במדה"ד ע"ש פ' יתרו. וז"ש זכה א"ל אתה קדמת. פי' שהוא ראשון למחשבה ואחרון למעשה. היינו כשמתקן עצמו ע"פ דין וזוכה במעשיו נמצא עומד באותה מדרגה שהי' המחשבה לבראותו במדה"ד ושם הוא קודם לכל. אבל כשנצרך לרחמים כ' ורחמיו על כל מעשיו אדרבא יותר יש רחמנות על חסירי דיעה. וז"ש לא זכה א"ל יתוש קדמך. לכן בכניסתן לא"י התנה עמהם הכ' ונתתי נגע צרעת. דהיינו שיתנהג הכל בדין ומשפט. וכמ"ש בזוה"ק ירושלים על דינא איתבנא ועל דינא אתקיים. לכן לא הי' מחנה ישראל סובלת שום טומאה. ואשר נמצא בו פסולת נולד ממנו נגע ונתגרש חוץ למחנה. ובמד' וזאת תורת המצורע זש"ה ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי. פי' כי תיקונים אלו להמצורע הם שיוכל להתקרב לתורת ה'. כי כ"ז שטומאתו בו א"י להתקרב אל התורה. שכמו שנמצא אלה ג' מחנות בעולם. כן בנפש יש ג' מיני התפשטות הדעת. מוח לב כבד. לכן הטמא מרוחק מדעת התורה עד שמטהר עצמו ומתקרב להתורה כנ"ל:
4