שפת אמת, ויקרא, תזריע ט״וSefat Emet, Leviticus, Tazria 15
א׳תר"נ
1
ב׳במד' אשא דעי כו'. לשון שבח על שבחן של צדיקים לשון שבר על מפלתן של רשעים כו'. כי הנה ע"י חטא אכילת עה"ד טו"ר נתערב פסולת בדעת שצריך בירור. שלולי החטא לא הי' בלידה טומאה. אכן לבנ"י ניתן התורה ומצות שידעו להבדיל בין טוב לרע ולהעלות הדעת טוב. ולשבר דיעה רעה. בבחי' מ"ע ול"ת. סור מרע ועשה טוב. ז"ש לפועלי אתן צדק שלא להרהר על הרע שנמצא בעולם. כי הכל בא ע"י החטא. ואדרבא יש לנו לשבח איתו ית' כמו שסיים המדרש שהיינו רחוקים וקירבנו אליו. כמ"ש מתחילה עע"ז היו אבותינו כו'. וכן בגלות מצרים שהוציאנו הש"י ובירר אוכל מתוך פסולת. כמ"ש במד' בפסוק ואבדיל אתכם מן העמים. בורר וחוזר ובורר. ומכח זה שבאנו מרחוק נמצא עוד פסולת שצריך בירור. ולכן וטמאה ז' ימים. ומקודם כ' והתקדשתם כו'. פי' כמ"ש רש"י ז"ל אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה. והוא כמ"ש ז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ואיתא בספרים הרמז שצריך להיות מקודם אתערותא דלתתא ע"ש. וז"ש במד' אחור וקדם כו' זכה נוחל עוה"ז ועוה"ב כו'. פי' או"ק הוא בחי' סור מרע ועשה טוב. שצריכין לברר הפסולת והוא בחי' אחור והוא עבודת ימי המעשה. ואח"כ להעלות הטוב בחי' קדם. ומ"ש במדרש אתה קדמת לכל מ"ב אין הפי' שהוא בלבד מתעלה רק שהאדם צריך להעלות כל הברואים ולהביא מעשה בראשית לבחי' קדם. ובנ"י מוכנים לזה בכח מצות התורה להבדיל ולזכך הכל מן הפסולת כדאיתא במשנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל כו' הרבה להם תורה ומצות פירשנו במ"א שזה הזכי' להעלות ולתקן הכל באמצעיות האדם. [וכמ"ש במ"א פי' דבריהם ז"ל שנתפרשה תורתו של אדם אחר תורת בהמה. שעבודת ימי המעשה בבירור התערובות היא נק' תורת בהמה חי'. וע"ז אמרו פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד כו'. נחלת גוים שהם בהמה המה להם. אבל בשבת הוא בחי' תורת האדם אתם קרוין אדם]:
2
ג׳והקדים אחור לקדם שהוא הקדמת עבודת האדם שיהי' אשה מזרעת תחלה. וכן הוא בימי המעשה עבודת הבירור. וע"ז נאמר והתקדשתם להשתוקק למצוא הקדושה. יום הששי ויכלו הוא השתוקקות המקבלים שמזה הטעם אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. והייתם קדושים הוא בחי' יום השבת קדושה הבאה מלמעלה במתנה והוא בחי' קדם. וז"ש והייתם בהוויתן יהיו. פי' כשבא ע"י אתערותא דלתתא מקודם אז הוא דבר של קיימא כנ"ל:
3