שפת אמת, ויקרא, תזריע י״זSefat Emet, Leviticus, Tazria 17
א׳תרנ"ב
1
ב׳במד' אחור וקדם צרתני כו'. כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו הכל לכבודו ברא. אכן יש נבראים שאין כבודו ית' ניכר בהם בהתגלות. וזה נק' אחור כי סוף כל סוף נולד מהם התגלות כבודו ית' ורצונו ע"י סיבות קרובות ורחוקות. ויש ע"י פושט צורה ולובש צורה כמו דצח"מ שמתעלין דרך מדרגות. וזה החילוק בין עליונים שהם בחי' פנים וקדם שאין להם השתנות וששים ושמחים לעשות רצון קונם בלבד. אבל התחתונים הם בחי' אחור לכן משתנים מצורה לצורה ומתים. וזה הרמז שאמרה חנה עליונים לא מתים ולא פרין ורבין תחתונים מתים ופרים ורבים. כי ע"י שהם מתים בע"כ צריך להיות מהם תולדות. אבל האדם הוא כולל אחור וקדם כי נשמתו חלק אלקי ממעל. והגוף הוא בחי' אחור. ובאמת הכל תלוי בו. ולכן יש בו ב' הכוחות שיברר כבודו ית' גם באלה הברואים התחתונים. כמ"ש עם זו כו' תהלתי יספרו. היינו בעוה"ז שצריך עדות לברר שהכל לכבודו ברא. לכן כ' שחורה אני ונאוה. כי חלק הגוף שחורה. ונאוה חלק הנפש. אכן בזמן המקדש הי' מתגלה הארת הנשמה והיה ניכר שבחן של בנ"י. כי הגם שמתלבשים בגופים הנשמה מאיר בהם. ועתה בגלות כ' אל תראוני שאני שחרחורת. לשון כפול שנראה כאילו גם הפנימיות שחור ושהם שחורים בעצם. והטעם שמוני נוטרה את הכרמים הוא מלבוש החיצון הגוף שהוא כדי לתקן כל הברואים. כרמי שלי הוא צורה הפנימית לא נטרתי. אבל באמת חלק הפנימיות נמצא לעולם בנפשות בנ"י. רק כפי עבודת האדם מתגלה ומאיר בו. ולכן יש ערלה בגוף ונתן הקב"ה לבנ"י ברית מילה שהיא התגלות הפנימיות. ובמדרש תן חלק לשבעה וגם לשמונה ימי מילה. שלכן יש באדם אחור וקדם שיהי' חלק בז' ימי הבנין וגם לשמונה הוא חלק הפנימיות עלמא דחירות. והוא עדות כי נפשות ב"י הם בני חורין ואין משתעבדין אל החומר בעצם. וגם לשון ריבוי. כי צריך האדם לעסוק יותר בקביעות בחלק הפנימיות:
2
ג׳ובמד' אשא דעי למרחוק כו'. לשון שבח ולשון שבר שבחן של צדיקים ומפלתן של רשעים כו'. כי הנה הדעת צריך בירור דכ' עה"ד טוב ורע. ואחר החטא התיקון הוא בדעת שיודעין להבדיל בין טו"ר כמ"ש חז"ל אם אין דעת הבדלה מנין. א"כ ע"י הדעת מבררין שבחן של צדיקים ומפלתן של רשעים. ולכן משמש ב' לשונות והבדלה זו נעשה ע"י בנ"י שזכו לתקן זה החטא מתערובת טו"ר. וראשון היה אברהם אע"ה. ז"ש מחשבין לשמו של אברהם כו'. שזכה שניתן לו אות ברית מילה. שהוא בירור זה הדעת. והוסר הערלה והקליפה שסובבת הפנימיות. ולכן נברא האדם עם הערלה וביום השמיני ימול כדי לברר זה הדעת. והסרת הערלה היא מפלת הרשעים. והברית הוא שבחן של צדיקים. והוא עצמו מ"ש במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם כו' כדי להפרע מן הרשעים וליתן שכר לצדיקים. והנה האדם הוא עולם קטן וכולל מכל עשרה מאמרות ויש בו בחי' אחור וקדם כמ"ש לעיל. והוא כדי לעשות ב' הפעולות להסיר הפסולת ולהוציא אור הפנימי. והוא בירור הדעת. וזהו אשא דעי למרחוק שהוא בכח סייעתא דשמי' שזכה אברהם אע"ה שכרת לו הקב"ה ברית מילה לרומם הדעת ולבררו מתערובת טו"ר כנ"ל:
3