שפת אמת, ויקרא, תזריע י״חSefat Emet, Leviticus, Tazria 18
א׳תרנ"ג
1
ב׳במד' אחור וקדם צרתני זכה אדם נוחל ב' עולמות וא"ל בא ליתן דין וחשבון. כי האדם כלול מעליונים ותחתונים. חומר וצורה. והנה הנשמה שיורדת בגוף הוא לתקן גם הגוף כדרך הצדיקים שמהפכין את החומר לצורה וממשיכין הארת הנשמה לגוף. וזה נוחל ב' עולמות. והרשעים להיפוך בחייהם קרוין מתים. כי הצורה נהפך לחומר. ומגשמים גם את הנשמה. וע"ז יש דין על איבוד ופגם שעשו בנשמה. וחשבון על שלא הרויחה הנשמה בירידתה בגוף. והקב"ה נתן לנו ע"ז תרי"ג מצות. רמ"ח מ"ע להאיר כח הנשמה בגוף ע"י המ"ע כמ"ש וחי בהם. והמל"ת הם לשמור הגוף וחומר שלא יעשו פגם בנשמה. כי בכל המעשים אשר אסרה התורה הם דברים שא"י להמשיך אותם אל הקדושה והרוחניות. לכן ענין מל"ת נגד שס"ה גידים שלא יסתמו דרך הילוך החיות וכח הנשמה. וב' הנ"ל הם בחי' זכור ושמור. וכל זה תלוי בזיכוך הגוף כמ"ש זכה נוחל. וע"ז אז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל כו' הרבה להם תורה ומצות. ושבת הוא זכור ושמור כלל כל המצות. והוא בחי' אחור וקדם. שהשבת הוא מעין עוה"ב. והקדושה יורדת בו לעוה"ז לבנ"י כמ"ש בזוה"ק פ' ויקהל מענין זה. לכן אומרים בקידוש ושבת קדשו כו' הנחילנו לשון נסתר רומז על שבת עליון. ושבת קדשך כו' הנחלתנו רומז על שבת תחתון. והם ב' נחלות שבמדרש. נוחל ב' עולמות. שבשבת מזדככין נפשות בנ"י ונוחלין ב' עולמות:
2