שפת אמת, ויקרא, תזריע י״טSefat Emet, Leviticus, Tazria 19
א׳תרנ"ד
1
ב׳במד' תנחומא ויספו ענוים בה' שמחה ע"ש שדורש על שמחת ברית מילה ומביא מה ששאל הרשע לר"ע איזהו מעשים נאים והביא לו גלוסקאות ושבלים ע"ש. והענין הוא כי אחר החטא של אדה"ר נאמר בזעת אפך תאכל לחם. ולחם כולל גם הזיוג כמ"ש הלחם אשר הוא אוכל. וכן בשניהם נאמר עצבון. בעצב תלדי ובעצבון תאכלנה. והיא הערלה ותערובות הרע שנעשה בכל דבר. ואיתא אדה"ר נולד מהול. וממילא לא הי' ערלה בכל תולדתו. רק ע"י החטא נמשך הערלה. וזה הרמז אדה"ר מושך בערלתו הי'. ולכן נצרך להיות גם התיקון בכח האדם. וכ' עשה האלקים כו' האדם ישר. ישר הוא בחי' מילה כמ"ש לישרי לב שמחה. אך המה בקשו חשבונות רבים. לכן נאמר אשה כי תזריע כו' שע"י האשה הוסב הדבר להיות ערלה וטומאה בלידה כמ"ש בעצב תלדי. אכן ע"י המילה זוכין לאור הראשון שהי' קודם החטא. ולכן קיבלו בנ"י מצות מילה בשמחה שהוא היפוך העצבון. כי כל עצב בא מסט"א. וכמו כן במאכל בעצבון תאכלנה. והיא הפסולת והקליפות. שקודם החטא הי' מוציא הארץ לחם מוכן לאכול בלי תיקון. ושוב ראיתי מכל זה בס' אוה"ח. והנה בשבת נאמר ולא יוסיף עצב עמה. כי בימי המעשה יש תערובות וכל נקודה קדושה א"י להתגלות רק ע"י הסתר וקליפה וסט"א. אבל בשבת קודש סט"א ערקת והברכה מתפשטת בלי תערובות ובטל העצבון. ולכן אחז"ל וביום שמחתכם הוא שבת. כי מסלק העצבון כמו מילה. והנה שבת סהדותא איקרי שלא יאמרו באי העולם כי כך ברא הש"י להיות העצבון והסט"א בעולם. הרי ביום השבת ערקת הסט"א. וז"ש להגיד כי ישר ה' צורי. שרק ע"י החטא נתהוה העצבון. ושבת ובנ"י עדים ע"ז. לכן גם במילה שזכו בנ"י להעביר הערלה הוא עדות. וכ' שש אנכי כו' כמוצא שלל רב. פי' מה ששלל הסט"א ונחש הקדמוני בעצתו להביא עצבון בעולם. ובכח המילה מסלקין העצבון ובא השמחה. וז"ש בערב ילין בכי הוא בימי המעשה והתערובות. ולבקר רנה הוא בחי' שבת ומילה. שהוא טוב בלי פסולת:
2