שפת אמת, ויקרא, תזריע כ׳Sefat Emet, Leviticus, Tazria 20
א׳תרנ"ה
1
ב׳במד' אחור וקדם צרתני. דאיתא אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו שצר צורה בתוך צורה וכן הוא בנפש האדם עצמו כי הגוף מלבוש הנפש. וכל אדם כפי ציור נר"נ שבו כך מיוחד ציור של זה הגוף שיכול לקבל צורת הנפש שבו וכמ"ש ז"ל ומפליא לעשות שמקשר עשי' גשמיות ברוחניות. ולכן איתא אם אין אני לי מי לי ופי' מו"ז ז"ל שכ"א נברא לתקן דבר מיוחד ואין מי שיתקן זאת אלא הוא. והוא כמ"ש שזה המלבוש מצויר לתקן בצורת הנפש שבו. וע"ז אמרו בכל מאודך בכל מדה ומדה שמודד לך. שגלוי וידוע לפניו ית"ש שדרך הטוב לפני זה האיש צורה זו שניתן לו. ומדה הוא מלשון ציור ומלבוש כמ"ש מדו בד. והגוף הוא בחי' אחור והנפש קדם. וצריכין בכח הנפש להאיר הגוף מחשיכה. וניתן לבנ"י מצות ברית מילה להסיר ערלת הגוף. ובמד' אשא דעי למרחוק דורש על אברהם אבינו ע"ה. שנא' עליו מי האיר ממזרח. וזכה ברוב תשוקה שבו להסיר הערלה וניתן לו מצות מילה. וכ' וכרות עמו הברית כו' והלא אם הקב"ה רצה לזכות זרע אברהם בזה מוטב הי' שיהיו נולדים זרע אברהם בלי ערלה. אך זה עצמו זכה אברהם לזרעו אחריו שיוכלו לתקן הערלה בכח עצמותם. כמ"ש כה יהי' זרעך. כמו שהוא נברא ערל וזכה למצות מילה כן ביום השמיני ימול. שזוכין להארה מרחוק שמיני הוא למעלה מהטבע. וז"ש אשא דעי למרחוק ולפ' אתן צדק במה שנברא עם ערלת הגוף ושימשיך לו אח"כ הארה לתקן זאת:
2