שפת אמת, ויקרא, תזריע כ״אSefat Emet, Leviticus, Tazria 21
א׳תרנ"ו
1
ב׳במד' אחור וקדם צרתני זכה אדם נוחל ב' עולמות כי האדם כלול מעליונים ותחתונים. ונשלח נשמתו למטה. וצריך להיות רצוא ושוב תמיד כמו שהי' קודם החטא. וכמו בנשמת אליהו הנביא שעולה ויורד. ואם זכה פי' להיות זך ובר לבב שלא יקבל השתנות ע"י דברי עוה"ז. אז מוציא גם מעוה"ז נקודה פנימית. ובזה האדם כחו יפה מן המלאכים שא"י לירד בעוה"ז. והאדם נשתלח בעמקי תהום ולהיות עולה ויורד. אך לא כל אדם זוכה לזה. ולכן נאמר לאדה"ר ביום אכלך ממנו מות תמות. כל השפלה והשתנות נקרא מיתה. כי ידע שלא היה בכחו להיות נשאר זך שלא יקבל שינוי מאכילת עה"ד טו"ר. אכן אח"כ ניתן לבנ"י תורה ומצות כמ"ש חז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות. ובזה יכולים להיות זכים וטהורים שלא לקבל שינוי מעוה"ז כמ"ש מצות ה' ברה. ועל התורה אמרו אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה. וזה עיקר החירות שזכו בנ"י ביצ"מ שלא להיות נאסר ונדבק בהבלי עולם. וארז"ל צפור דרור נק' ע"ש החירות ואמרו לשון דרור מדייר בי דיירא ומוביל סחורה בכל מדינה. וכן הרמז בנשמת האדם שיהי' בן חורין ויעלה וירד ולא יקבל שינוי. וע"ז כ' מי יעלה בהר ה' וגו' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי הוא שמירת ברית המעור. ולא נשבע למרמה הוא ברית הלשון. ולפי חוזק הדעת שבאדם למאס בעוה"ז ולהיות מעשי העוה"ז נמאסים אצלו לעשותן רק כלאחר יד. זה פי' אחור וקדם שיהי' האדם ישר. ובזה מבדיל בין טוב לרע ועושה תורתו קבע ומלאכתו בעוה"ז עראי. והקב"ה ברא האדם בחכמה שיוכל להכיר בעצמותו שכמה דברים מאוסים שצריך לעסוק בהם ועושה אותם כלאחר יד ולפי שהם מאוסים בעיניו אינו משתנה על ידיהם וכעשיות צרכיו של אדם. וכמו כן אם החטא נמאס אצל בר דעת ושונא כל הבלי עולם כמ"ש משנאיך ה' אשנא. תכלית שנאה שנאתים. שצריך להיות שונא בעצם כל הדברים המעבירים את האדם מרצון קונו ובזה נשאר זך ומוציא יקר מזולל ונוחל ב' עולמות. כי נחלה היא שאין לה הפסק והבלי עולם הם רק לפי שעה אבל מי שנוהג בהם בקדושה מעלה הנצוצות מהם להיות בכלל נחלה. וע"ז רמזו חז"ל יפה שעה אחת בעוה"ז בתשובה ומעש"ט מכל חיי עוה"ב. כשאדם יש לו רצון אחד לאביו שבשמים בעודנו בעוה"ז ולא יעצרנו הגשם לנתק אותו מדביקות ורצון עליון. בזה נתעלה יותר ממלאך. ואמת כפשוטו ג"כ כי השעה אחת שקבלו אבותינו התורה בסיני ואמרו קול אחד אשר דיבר ה' נעשה. וכדאי אותה שעה במה שירדו נשמותינו לעוה"ז ומזה הכח נשאר לדורות לכל הבא לטהר. ועץ חיים היא למחזיקים בה. כי בעוה"ז מצודה פרוסה כמ"ש וכצפרים האחוזות בפח כשהנפש מתדבק בהבלי עולם וא"י לחזור לעלות. והעוסק בתורה נקרא צפור דרור ובן חורין כנ"ל:
2
ג׳במד' אחור וקדם צרתני זכה אדם א"ל אתה קדמת לכל מ"ב כו'. האדם נברא בסוף כל מ"ב אבל הוא מוכן שיקרב את עצמו כמ"ש מעשיך יקרבוך. ולכן זכה א"ל אתה קדמת בכוחך. ז"ש במד' אשא דעי למרחוק כי האדם צריך לעלות לשורשו העליון בכח הדעת שבו לכן יש בו לשון שירה. ב' לשונות שבחן של צדיקים ופורענותן של רשעים. והוא כמאמר התנא למה נברא בע"מ ליתן שכר טוב ולהפרע. ואמר מחשבין לשמו של אברהם אבינו ע"ה כי הוא הי' הראשון שקירב א"ע וכל העולם אל השורש כמ"ש במד' פ' לך שאיחה כל העולם להקב"ה. והוא האדם שזכה להיות נוחל ב' עולמות. ובמד' חקת מי יתן טהור מטמא לא אחד עוה"ב מעוה"ז וכן אברהם מתרח. וכ"כ באברהם מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. וכ' אחד הי' אברהם והיינו כשמעלין הכל אל השורש נדחה הפסולת ונעשה מטמא טהור. ובגמ' נדה איתא ר"מ אומר מי יתן טהור מטמא על דם נעכר ונעשה חלב. ורבנן דרשו על שכבת זרע שהוא טמא ואדם נוצר ממנו והוא טהור. והכל ענין א' כי הדם כשנתעלה לדדים ונעכר ונבדל הפסולת. מתהפך מדם שהוא טמא ומזיק. לחלב שהוא מחי' וטהור. והכל לרמוז כי יכולין לצאת מטומאה לטהרה ע"י תשובה אל השורש והאחדות. וכן הי' ממש באברהם שכל החסד מתגלגל בעולם בשבילו ויצא מתרח שהי' טמא. וזה ממש דם נעכר ונעשה חלב שהיא בחי' החסד. ולא עוד אלא שהשאיר רשימה וברית לדורות לבנ"י שנכנסין בבריתו של אאע"ה. ולכן אדם שנברא מש"ז שהוא טמא (ולכן) יש בו ערלה. וע"י המילה נבדל הפסולת וזוכין לטהרה. וכמ"ש על המילה בר"ת מי יעלה לנו השמימה. ולכן ביום השמיני ימול שהוא בחי' קדם בשורש העליון למעלה משבעת הימים. ולכל איש ישראל נאמר אתה קדמת לכל מ"ב ע"י המילה. כמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ועמך כולם צדיקים כמ"ש ע"ז הברית אשרי תבחר ותקרב. באמת א"א ע"ה קירב א"ע אבל אנחנו זכינו להתקרב בזכותו של א"א. ולכן נברא האדם בסוף שיעלה מלמטה למעלה. אחור ואח"כ קדם. וטמאה ז' ימים אח"כ וביום השמיני ימול:
3